שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ה (ו׳)

והנה בשנת תרט"ו בקיץ הייתי במרחץ ק"ב ועברתי דרך ווינא וזכיתי לספר קדושת יו"ט שהוא מיוסד על ענין שרבו המתפרצים להרוס ענין יו"ט שני של גליות באמרם כי כל הטעם הוא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא ועכשיו כ"ע יודעים הקביעות בלוחות ולמה נאסר להם יו"ט שני ורב ההפסד שעכשיו שמשתמשים בהטעליגראף ובאייזינבאהן וביום אחד נוכל לבא למקום רחוק א"כ תרבה ההפסד וע"ז אמרו חכמי מנטובא שישאלו פי חכמי הדור והנה הרב הגדול אבד"ק קארפו מו"ה ישראל משה חזון יסד ע"ז קונטרס ארוך ונדפס בוויען להשיב עליהם ותורף דבריו דאף בזמן הזה דנודע עפ"י חשבון הקביעות חז"ל עשו להיו"ט שני כאשר היה קודם שנודע לנו הקביעות והי' ספק כמו כן עתה יש לו דין ספק ומטעם דשמא יבאו לקלקולא ואני אומר שבירושלמי פ"ג ה"ט מבואר הדברים אבל דברי הירושלמי צריכין ביאור וז"ל הירושלמי י"ב ר"ח בשם ר' יוחנן בני אמי נחרו בי וגו' מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים בשביל שכרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואינו מקבל אלא על אחת מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת בארץ סבורה הייתי לקבל שכר על שתים ואיני מקבל אלא אחת ר"י קרי עליהון גם אני נתתי להם חוקים לא טובים א"א אזל לאלכסנדריאה ואטעינן לולבין בשובתא שמע רבי מימיר מן יכיל להון ר"א בכל שתא ר"י משלח כתיב להון אעפ"י שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש עכ"ל הירושלמי והנה דברי הירושלמי צריכין ביאור מתחלתו ועד סופו אך ביאור דברי הירושלמי נראה שכוונו לזה שאמרו בבבלי ריש פרק מי שהחשיך ובירושלמי פ"ק דשבת גבי י"ח דבר שר"א אומר אותו היום גדלו סאה ור"י א"ל שבאותו היום מחקו סאה ורש"י ותוס' נחלקו שם ורש"י פירש שר"י ס"ל דע"י שהחמירו יותר מדאי ע"י כן עוברים על דברי תורה וע"ש בתוס' ולפענ"ד נראה לי דזה שהתרעמה כנסת ישראל שעל ידי שלא שמרתי יום אחד היו גוזרים עלי להיות משמר שתי ימים ואם כן זהו קלקול גדול שאם יום אחד לא הייתי יכול לשמור מכ"ש שני ימים ואף אם אומר לפום צערא אגרא ואקבל יותר שכר אבל באמת סבורה הייתי שאני מקבל שכר על שתים ואיני מקבל אלא אחת ואם כן אני קרוב להפסד יותר משכר וזהו דקרי ליה ר"י גם אני נתתי להם חוקים לא טובים והיינו שע"י שהחמירו עליהם לא ישמרו גם יום אחד והנה המהרש"א בחידושי אגדות כתב לפרש דמחקו סאה וגדשו סאה הוא על מה שהתירו לתת כיסו ליד נכרי דע"ז לא יפול שום גזירה דבשלמא להחמיר יותר שייך לשון גזירה אבל להתיר לא שייך לשון גזירה ע"ש ולפ"ז י"ל במה דהחמירו חז"ל דאם יו"ט ראשון חל בשבת דלא יטלו לולב משום גזירה אם כן בשלמא בעת שלא ידענו בקביעא דירחא והיה ספק שפיר שייך להחמיר משום דאף שאינו נוטל בראשון יטול ביום שני ואולי באמת יו"ט ראשון אינו יו"ט ויבא לידי הוצאה ברה"ר בשבת ולא יעשה מצוה אבל כעת שנודע לנו שיום הראשון הוא העיקר ולמה נחמיר בזה בשביל גזירה ולהתיר שלא לטול לולב וע"כ ר"א אטעינן להו לולב בשיבתא וע"ז צוח רבי דאז היו מקדשין ע"פ הראיה ומי יודיע להון ואם כן הו"ל ספק גמור ור' יוסא האמורא שלח להוא אעפ"י שכתבו לכם סדרי המועדות והיינו בימי הלל נכד רבי שתיקן החשבון מ"מ לא תשנו מנהג אבותיכם והנה מבואר כל דברי הירושלמי ואם כן הרי מסיק הירושלמי דאף שנכתב סדר המועדות מכל מקום לא ישנו ואם כן לשוא עמלו התגרים האלו לבטל קדושת יו"ט שני והרי גם אז ראו זאת ואפ"ה לא חשו לזה ואם כן אחר שנהגו אבותינו ואבות אבותינו כן מי יוכל לבטל מנהגים: