שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ג׳ (ז׳)

ודרך אגב אבאר מה דאמרו בסוכה דף מ"א דדרשו מולקחתם שיהא לקיחה בו דכל אחד ואחד והקשה בכפות תמרים דלמה לי קרא הא במצוה שבגופו לא שייך שליחות. והנה הוא כ"כ מדעתא דנפשי' אבל הדבר מבואר בתוס' רי"ד ריש פ"ב דקידושין דבמצות שבגופו לא שייך שליחות. ולפענ"ד נרא' דהנה טעם הדבר דלא שייך במצות שבגופו שליחות לפע"ד דהוא משום דהוה חציצה והרי אמרו בסוכה ל"ז דשיירו בי' בית יד כי היכא דלא תהוי חציצה ואף למה דמסיק דכל לנאותו לא הוי חציצ' וכן בלקיחה על ידי דבר אחר דשמה לקיחה אבל עכ"פ מה דאינו על ראש זה רק על ראש של אחר הוה ודאי חציצה בין ראשו ובין התפילין והרי ע"ג רגל חבירו פסול משום דלא מבטל ליה וכדאמרו ביומא דף מ"ח ואם כן שוב הוה חציצה גמורה והרי בתפילין אף להניח סמרטוט אסור דבעינן על ידך ממש ומכל שכן בראשו של חברו דל"מ דעכ"פ מידי חציצה לא נפיק. ובזה יש ליישב מה שהקשה בקצה"ח סי' קפ"ב על תוס' רי"ד דאם כן היאך לשמאי חייב בשאמר הריני לפלוני ואנן ממעטינן ממקרא דאשלד"ע אלמא דשייך שליחות בדבר דבעי מעשה. ולפמ"ש אתי שפיר דלאו משום שאין עושה כלום פסול רק משום דהוה חציצה ולענין דבר עביר' אי לאו דאין שליח לדבר עביר' ל"ש ענין חציצה והרי אם הרגו על ידי סייף וחץ ג"כ חייב אף שלא נגע בגופו וז"ב. ומעתה מיושב היטב הקושיא דהרי הכ"ת הקשה דבעי ולקחתם שיהי' לקיחה תמה ולפמ"ש דא ודא אחת היא דעכ"פ לקיחה תמה לא הוה דהו"ל חציצה. ובזה מיושב מה שהקשו דלמה לא העתיקו הרמב"ם וטוש"ע הדין דבעי שיהי' לקיחה ביד כל אחד. ולפמ"ש אתי שפיר דלפי האמת דבעי לקיח' תמה שוב פסול משום מצוה שבגופו דלא שייך שליחות דהרי הוי חציצ' כנלפע"ד דבר חדש ועיין קצה"ח סי' שפ"ב מ"ש בזה ולפמ"ש יש לפלפל בכל דבריו: