ובזה נראה לפענ"ד דאין ראיית הרי"ף ראיה דהאידנא דנוהגין ע"פ קביעות החשבון ואי אפשר שאירע כלל שיהיו שני ימים קדושים אם כן עדות אשתרי לגמרי וממילא ביצה מותרת וצדקו דברי הרז"ה ור"א ועיין ברא"ש שכפי הנראה כיון לזה במה שהביא דברי רב יוסף וכתב לאביי סתר לה והדר אמר רבה ומהרי"ף הגיה רבא והיינו שכיון לזה דרבא החזיק דברי רב יוסף וכמ"ש ולפ"ז צ"ע למה לא דחה דברי הרי"ף בזה וכמ"ש וצע"ג בכ"ז. ובהיותי בענין זה בדברי רב יוסף שהש"ס מפרש מאי ואומר ה"ק מכדי כתי' והיו נכוני' לשלשת ימים וגו' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם למה לי ש"מ כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וכ"ת למצות עונה הוא דאתא ת"ש במשוך היובל וכו' ש"מ כל דבר שבמנין ואני תמה בזה דמשמע מזה דשובו לכם לאהליכם למצות עונה ומקרא דבמשוך יליף כל דבר שבמנין והרי בסנהדרין דף נ"ט אמרי הרי פו"ר דלישראל נאמר ולא לב"נ ומשני האי לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא והרי הש"ס דחה דזה נודע מבמשוך ושובו לכם לאהליכם למצות עונה נאמר' וצע"ג ועיין מהרש"א בביצה שם ודבריו תמוהים דלא הרגיש בזה ועיין תענית דף כ"א משמע גם כן דמשוך היובל אתי להיתירא ע"ש:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ה (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.