שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ה (י״ט)

והנה בהא דאמרו בשבועות דף כ' ע"ב כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם איצטריך ליה סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור וע"ש ברש"י ותוס' שני גירסות ולפענ"ד צ"ע דלמה לא משני דהנה באמת אני מסתפק אם אסר עצמו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם יש ספק אם כיון ליום התענית של גדליה שהיה ביום שלישי לתשרי או שכיון ליום שנהרג בו באמת דהיינו בר"ה יום ראשון או יום שני ואף דבאמת נימא דמסתמא כיון על יום התענית דהרי בעינן שיהיה נדור ובא מאותו היום והיינו שידור בדבר הנדור והרי ביום שנהרג גדליה באמת היה ר"ה אסור להתענות ומסתמא כיון ליום הצום שנקבע עכ"פ וא"כ מה פריך פשיטא והא צריכא וצריכא לחדש זאת דאל"כ הוי אמינא דלא חל הנדר דהא בר"ה אסור להתענות ואולי מזה ראיה דבר"ה מצוה להתענות ואם כן שפיר יכול לאסור עצמו כיום שנהרג בו גדליה באמת. ובזה היה מקום לפרש מה דאמרו סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לא הו"ל איסור והאי לאו מתפיס בנדר הוא והיינו כיון דר"ה בלא"ה אסור ומצוה להתענות בו ונמצא דמה שאסר עצמו כיום שנהרג בו גדליה לא חל דהא באמת מצד שנהרג בו גדליה לא הוה עליו חלות אסור להתענות דאדרבא התענית דחו ליום ג' ורק משום ר"ה וזה לא הוה איסור רק מצוה להתענות וע"ז לא שייך התפסה וע"ז קמ"ל דכיון ליום התענית שנהרג בו גדליה ושוב חל עליו אסור והוה דבר הנדור ובזה יש לקיים הגירסא כיון דמדרבנן היא דאסור כי נדר חל עליו איסור ורש"י ותוס' הקשו דהא א"כ מדאורייתא הוו נדרים חלין עד"מ כרשות וע"ש בתוס' ולפמ"ש י"ל דבאמת יש ספק אם כיון ליום שנהרג בו גדליה באמת או ליום התענית ורבנן אמרו דכיון ליום התענית אם כן שפיר אמרו דרבנן הוא דאמרו ויתכן יותר דבאמת בר"ה אסור להתענות דהוא יו"ט ומן התורה אסור להתענות רק דאותן דס"ל דמצוה להתענות היא דרבנן תקנו כיון דהוא לכפרת פשע התענית עונג הוא לו וכמ"ש הב"ח שם לענין תשובה ואם כן מדאורייתא לא חל הנדר רק מדרבנן שוב הוי אמינא דלא יחול הנדר קמ"ל ודו"ק: