ובזה מבואר חלוקו של הנו"ב דכתב דאם הבע"ד בא ע"י הזמנה מקרי ע"י כפיה והיינו דוקא אם חייבו לזה שבא ע"י הזמנה. ובזה נרא' לפענ"ד דבזה"ז שמבואר בסי' י"ד ס"א בהג"ה דא"י לתבוע לב"ד הגדול ומחויב לדון בעירו א"כ לא שייך לחלק בין כפאו ללא כפאו דהא כל החשש היא שזה מחשב להדיין שבעירו וזה לא מחשיבו שיהיה דיין עליו. אבל כיון שבזה"ז אין נוהג הדין הלז א"כ אינו בגדר החשד כלל ולכך בזה"ז אף שלא ע"י כפייה מחויב לתת לו הטענות והפסק וכמ"ש הב"י והמבי"ט בשו"ת אבקת רוכל והיינו כחלוקו השני שכתבו הרא"ש והפוסקים דהיינו אם נראה איזה חשד ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ד (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.