שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ד (ג׳)

והנה בגוף קושית התוס' פרק ז"ב דף ל"א ע"ב ובב"מ דף ס"ט דהכא משמע דאם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני דכותבין ונותנין ושם משמע דוקא כה"ג שחשדו דאזל בתר דידיה היה נראה לפענ"ד לחלק בענין אחר דהנה מדברי הסמ"ע וכן נראה מהקדמונים דא"צ לתת בכתב רק להודיע ע"פ ומשמע דזה גרע טפי לתת בכתב ולולא דמסתפינא היה נ"ל להיפך דהנה מבואר בש"ע סי' י"א סעיף ג' דאין לדיין לקבל טענות בכתב וביאר הסמ"ע הטעם בשם הריב"ש דבכתב יוכל ליפות השקר בתיקון הלשון ע"ש ולפ"ז אם אמרו בבע"ד כן נגד הדיינים שהדיינים יטעו בכתב ויפסקו ע"פ תיקון הלשון מכ"ש שהדיין יוכל ליפות פסקו בתיקון הלשון הטענות והפסק והב"ד הגדול יפסקו כדבריהם דלא יועילו ולכך אמרו כל כה"ג שחשדו שאזל בתר דידיה צריך לאודועי היינו ע"פ ולא יוכל ליפות והבע"ד ירגיש תיכף בשקר ולא יניח לו בדברי שקר אבל כל שאין שם חשש חשד ומה גם שבא ואמר כתבו לי בודאי צריך לכתוב. ובזה היה נכון מ"ש ברמ"א סי' י"ד הנ"ל וכ"ש אם אמר כתבו לי והקשה הסמ"ע מה לשון וכ"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דכ"ש הוא דהשתא שצריך להודיע לו ע"פ מכ"ש כשאינו רוצה רק שיכתוב דודאי צריך לכתוב וז"ב ודו"ק וצ"ל מה דהפוסקי' נאדו מזה היא משום דכשיראה הבע"ד שינוי בהטענות ובא לב"ד ואמר לו שלא כן היה המעשה ולכך הוצרכו לחלק בין כפי' דאם כפה אותם אז צריך ליתן להם הטענות והפסק משא"כ בלא כפי' וגם נראה דבכתב עדיף טפי שלא יוכל לחזור בו הדיין ולומר כך היה המעשה שכחשו יענה בפניו: עוד היה נראה לי להסביר טעם החילוק בין כפה ללא כפה דהנה שם בפרק ז"ב מבואר דאחד טען נדון בעיר ואחד טען נלך לב"ד הגדול ואם כן אף שכפה אותו לדון בעירו יש לומר דמכל מקום הדיין נוטה קצת לדעת שכנגדו שבקש לדון בעיר ולזה נוטה לבו כיון שהוא אחשביה ולכך אם אמר זה שלא רצה לדון בעירו כתבו לי מאיזה טעם דנתוני צריך ליתן לו משא"כ אם לא כפה ובאו שניהם לפניו לדון שוב אין הבע"ד חושדו אז דוקא בכה"ג שיש רגלים לדבר אז צריך לאודועי כדי להוציא עצמו מן החשד ולפ"ז דוקא אם חייבו לאותו שלא רצה לדון בפניהם אבל אם נתחייב זה שרצה לדון בפניהם שוב לא שייך החשש הנ"ל: