שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ג (ט׳)

והנה בשנת תרכ"ה עש"ק ויקרא ד' ניסן מצאתי בשו"ת חתם סופר חלק חו"מ סי' קמ"א שהביא סדר שערי שבועות לרבינו האי שער ה' בנשבעין ונוטלין וז"ל ואמרו אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן וכו' ולא תשלם ההזמה אלא בפני הני זוממין שיוזמו או ישתקו ואם אינו בפני האיש לא שתקו אלא הכחשה ובטלה העדות ע"ש והנה זה דבר חדש וצריך לפרש מה דאמרו דהזמה חידוש הוא מה חזית דציית להני היינו דאף דמודים להמזימים מכל מקום כל כמינייהו כיון שהגידו אינם חוזרין ומגידים ורק כיון שהאמינה התורה להמזימים מועיל הודאתם שחזרו בהם ע"ש שהאריך בכמה מקומות שמשמע כדברי שערי שבועות. אמנם מה שאני תמה מהא דאמרו בכתובות דף כ' כשם שאין מזימין אלא בפניהם כך אין מכחישין אלא בפניהם ולדברי השערי שבועות להר"ה גאון אין שוה להם דלענין הזמה צריך להיות בפניהם דאל"כ לא מועיל דהא לא הודו להם משא"כ בהכחשה דממנ"פ אם נימא דלמא בפניהם היו מודים ואם לא יודו הרי עכ"פ הכחישו והוי הכחשה ולא נשאר רק חד צד דלמא אם היו בפניהם לא העידו האחרוני' להכחיש הראשונים אבל עכ"פ שני צדדים יש דהוי הכחשה ולכך יכולין להכחיש אף שלא בפניהם וע"כ דהזמה גם כן אין צריכין להודות ואפ"ה צריך שיהיה בפניהם ולכך גם הכחשה צ"ל בפניהם וכמ"ש רש"י דכתיב והועד בפניו ודו"ק. ועוד אני תמה מהא דאמרו בב"ק הכחשה תחלת הזמה היא אלא שלא נגמרה ואם איתא לרב האי גאון אם כן כל שהכחישו תחלה ודאי לא הוה התחלה דהזמה דהרי הזמה צריכין להודות ולא להכחיש וע"כ דהזמה א"צ להודות וצע"ג. ובמ"ש למעל' נתישב מה שהקשה אותי הרב מוהר"ר ישראל מאיר קערשינבוים מדזיקיב כ"י בשנת תרכ"ו יום ג' תבא לדברי הרמב"ם מה יענה להא דאמרו במכות דף ה' ולא עוד אלא אפילו אמרו בחד בשבת הרג פלוני את הנפש ע"ש והרי כה"ג הוי הכחשה עם הזמה דהא שקר הוא שכבר נהרג וכבר קדמו בזה בשו"ת מהר"ם מינץ אבד"ק אובן ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לא שייך לומר דהוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכמ"ש ודו"ק: