שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ג (ג׳)

ובזה לפענ"ד צדקו כל דברי הרמב"ם במה שנתקשו בם כל הגדולים האלו דמ"ש בחלוקה הראשונה דאמרו היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"מ לא זה הרג וכו' ולא זה הלוה דהוי הכחש' הוה רבותא גדולה דאף שבענין העדים לא הזימום כלל ואדרבא הגידו שהיו עמהם וסייעום כיון שהכחישו עצמם במציאות העדות הוי ליה הכחשה מעליא דלא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול דהרי לא נודע מי הפסול ואחר כך נקט הרמב"ם דאמרו שזה ההורג או הלוה עמנו היה במדינה אחרת הוי הכחשה. ובזה מיושב מה שהקשו שם דלמה לא נקט יותר רבותא דאף שאמרו לעדים ג"כ עמנו הייתם אפ"ה מקרי הכחשה ולפמ"ש אתי שפיר דשם דהכחישו אותם בתחלה ואנן קי"ל כר"נ דבמה דלא אתכחיש לא אתכחיש וא"כ אז לא נודע מי הפסול אף שאח"כ הזימום ולמפרע הוא נפסל מכל מקום הא הוה שתי ענינים חלוקים דהוזמו על מציאות העדי' וההכחשה היה על ענין העדות ובכהאי גוונא בודאי לא נפסלו למפרע אבל כשאמרו אין אנו יודעי' אם זה הרג או לא רק שאנו מעידים שאתם עצמכם הייתם עמנו בבבל הרי אלו זוממים הואיל ולא השגיחו על עצמם של עדות והיינו דאדרבא אם היו אומרי' שעמנו הייתם וגם ההורג והמלוה עמנו הייתם אז היה הזמה עם הכחשה ובכה"ג ודאי הוה עדות שבטלה מקצתה ולזה כתב שלא השגיחו על עצמם של עדות ובמהרי"ט הקשה למה כתב שלא השגיחו היאך אפשר להשגיח כיון שלא היה שם ההורג והמלוה והו"ל שלא ידעו. ולפמ"ש אתי שפיר דזה דקמ"ל רבינו דבכאן עיקר מה שנקרא הזמה כיון שלא השגיחו והיינו אף שהיו אומרים שגם הרוצח היה שם או המלוה והלוה רק שלא השגיחו ע"ז באופן דלא נתכחשו בזה לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול אבל כל שהיו מכחישי' עצמם בזה שוב הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול. ובזה מיושב כל קושיות הלח"מ על הרמב"ם ועל הטור דבאמת מ"ש דבש"ס אמרו דחידוש הוא היינו במקום שלא הכחישו רק ההזמה בלבד באמת א"צ לטעם של הטור ול"מ הטעם של הטור דניהו דמעידי' על גופם של עדים אבל במה נאמני' עליהם והלא הם מעידים שהי' במקום הזה רק שהטור בא לתת טעם לדברי רבינו במ"ש דהזמה לא מקרי רק כשאין שם רק הזמה ולא ניתוסף הכחש' דלזה נתן טעם כיון דמהראוי יותר להאמין להאחרונים שמעידים על גופן של העדי' וא"כ עכ"פ מקרי נודע הפסול דעכ"פ נודע פסולן של הראשוני' יותר מאחרונים וז"ב: