והנה הקצוה"ח בסי' ל"ח ובסי' שפ"ו הקשה בהא דמוקי תהא במאמינו דאם כן אם נימא דדיני דגרמי אינו רק קנס הו"ל מודה בקנס ומ"ש בזה לישב דבדיני דגרמי לא שייך מודה בקנס לא הבינותי ולפענ"ד נראה דהנה יש להקשות בהא דמקשו אי ידעי מה כתיב ביה נכתבי' וקשה דלישני כגון שידעו שלא היה כתוב קיום בשטר ואף דמה"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בבית דין הא שיטת רבינו אביגדור דבאם טוען הלוה מזויף מה"ת צריך קיום ואם כן איך יכלו למכתב הא דלמא יבא הלוה ויטעון שהיה מזויף והיום שיהי' נכתב שטר יקיימו אותו עדי' שמכירין הכתב ולא יוכל לטעון מזויף והיא קושיא גדולה. וצ"ל דכל זמן שלא ראינו ולא בא הלוה לא חיישינן דלמא יבא ויטעון מזוייף ושוב לא הפסיד אותו כלום ולפ"ז יש לומר דזה שאמרו תהא במאמינו והיינו דבאמת לא היה בו קיום והוא האמין לזה שלא היה מזוייף ואם כן ל"צ העדים לכתוב שטר אחר ובכה"ג לא שייך מודה בקנס דהא העדים ראו השטר ורק שלא היה בו קיום אם כן בכהאי גוונא יכול להאמין לו כיון דגוף השטר ראו ובאמת נ"ל דבכהאי גוונא ניהו דאין לחוש שמא יטעון מזוייף אבל אין לעדים לכתוב שטר דלמה יעשו זאת דלמא באמת מזויף הוא ניהו דאין לחוש מן הסתם אבל לא עליהם מוטל לכתוב שטר אחר וזה דמשני תהא במאמינו ובכהאי גוונא שוב לא שייך מודה בקנס ומיושב קושית קצוה"ח וגם קושיא הלז מיושב דבכה"ג שוב לא שייך מודה בקנס וז"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ב (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.