שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״א (ו׳)

ובזה יש ליישב דברי המקור חיים בסי' תמ"א וכ"כ בחוות דעת סי' קע"ז ס"ק י"ז שמעלתו נתקשה בזה. ולפמ"ש יש לישב ואין להאריך. ומה שהאריך במה שטוען דהוה דבר שלא בא לעולם וגם דהוה דבר שא"ב תמהני דאחר שהוא מחפש בספרי אחרונים למה לא ראה מ"ש היש"ש בב"ק והובא במקור חיים סי' ת"נ בשם הרש"ל בתשובה סי' ל"ו דקנין סטימתא מועיל בזה יעו"ש וכבר הארכתי בזה ועיין ברא"ש בב"ק פ"ק וכבר הבאתי בזה באורך בתשובה דברי הרש"ל והיש"ש בב"ק ודברי אחרוני' בזה וקצת רמזתי ביד שאול סי' רס"ד יעו"ש. וגם מ"ש דהוה אונס שמת המתעסק זה אינו כלל דהשותף שקנה ברשות השותף השני השותף השני מחייב כמו המתעסק ולא שייך בזה אונס וז"פ וברור. ואין להאריך בזה ואינו דומה למ"ש בסי' נו"ן באהע"ז לענין שידוכין באם מת הפוסק דמה ענינו לשותף דהוה כאלו הוא התחייב בעצמו והרי הוא חי וזה פשוט ואין צריך אריכות. ומ"ש לענין ריאה שהיה בה קמט ונשבר הצלע ג"כ והיה בו עוקץ רק שלא היה מכוון נגד הקמט רק למעל' קצת והקמט היה כעין צלקת קצת והשו"ב אומרי' שזה הוא קרום שעלה מחמת מכה הדברים פשוטים דטריפה ואין צריך אריכות בזה: