שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ט (ג׳)

אמנם הדין דין אמת דכאן הלך לתבעו בפני ד"ת ולא רצה לקבל ואם כן ניהו שלא נתן לו ש"ס כיון שגלוי וידוע שלא היה מקבל והרי סופו הוכיח על תחלתו שמסרו לקרימינאל פשיטא שיש לחייבו ועיין בש"ע סי' כ"ו ס"א בהג"ה ואף שכתב רמ"א שם דהסברא ראשונה עיקר כבר חלק עליו התומים שם ועיין בנתיבות שם מיהו אף להרמ"א היינו כשלא הלך כלל לד"ת אבל כל שהלך לד"ת שוב נזקקין לו בודאי דלא שייך הטעמים של התומים שם וגם שם נתחייב בדיניה' אבל כל שיצא זכאי בדיניהם וגם בדינינו הדין ברור דבח"כ א"י לטעון פרעתי כמ"ש התומים סי' ס"ט וכ"כ בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק חו"מ סי' יו"ד אם כן הדבר ברור שמחוייב לשלם לו הוצאות שהרי הוא גרם לו בעבור שלא רצה לדון בד"ת וגם הריבית אם עשה ע"פ היתר עיסקא בודאי מחוייב לשלם גם על מה שנמשך אח"כ דע"פ דין מותר כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קע"ז ואף שבספר מים קדושי' חולק על זה ע"ש ובלב"ש מ"מ הדין כמ"ש הט"ז ומה גם בכהאי גוונא שלא רצה לשלם לו בודאי הדין עם הט"ז וזה ברור לפענ"ד. אח"כ אמרתי דבר חדש דכיון דבטראטע יכול למכרו לעכו"ם גם כן א"כ הוה כמתחייב עצמו ללכת בערכאות כי יוכל הלה למכרו לעכו"ם וצ"ע דלפ"ז כל הוועקסלין שלנו יהי' הדין כן ועיין שו"ת רמב"ן סי' כ"ג שהביא התומים סי' ס"ט ס"ק ה' הנ"ל נראה שכיון למ"ש דז"ש שיכול להוציאו בערכאות ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב מה שהאריך התומים סי' כ"ו ס"ק א' לתמוה על מנהג ק"ק מיץ שנוהגין לדון בפני ערכאות בח"כ והוא צווח ככרוכיא. ולפמ"ש יש מקום ליישב שלא יעשו כ"כ עבירה דהוא משום דכיון דיכול למכור לעכו"ם ועכו"ם המוכרו לישראל הבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם ועיין סי' ס"ו וסי' מ"ה וסי' קצ"ד ובסמ"ע האריך שם בזה וא"כ כיון שאם היה מכרו לעכו"ם ועכו"ם מוכרו לישראל יש לו זכות עכו"ם וא"כ גם הישראל הראשון יש לו זכות זה שהרי כן הענין של ח"כ שיוכל למסרו להרבה אנשים ישראלי' ועכו"ם להבדיל כנלפענ"ד ללמד זכות על מנהגי ישראל שלא יהיו חלילה עושי רשעה: