שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ח (ה׳)

והנה בשנת תרכ"א א' דר"ח אייר כתב לי המופלג הוותיק מו"ה בצלאל בעריש נ"י מ"ק קאזווע במה שאירע בשליא שיצאה מקצתה ורצה חכם אחד להתיר העובר בשחיטת אמו ולא אמרינן כיון דאין שליא בלא ולד שמא יצא ראשו והוה כילוד דכל דאינו מגולה לאויר העולם אין זה חשוב לידה והביא ראיה ממ"ש התוס' יו"ט בדברי חמודות שתמה על הטור דהשמיט דברי המשנה שליא שיצאה מקצתה אסורה באכילה משום כיון דפירשא בעלמא הוא אינו מצוי לאכלה ואם איתא הא נ"מ לענין העובר דלא ניתר בשחיטת אמו וע"כ דאין זה קרוי לידה זה דברי החכם ומעלתו קרא תגר דהרי מבואר ברש"י שם ד"ה למה לי קרא למימר ולא שליתא פשיטא דאסורה דשמא יצא הולד והוה כילוד ושליא בתרי' אזלא ולא שרייתה שחיטה הרי דהוה כילוד ולא שרייתה שחיטה ואני אומר דאין מזה ראיה ואדרבא מדכתב רש"י ושליא בתריה אזלא ולא אמר דשליא בהדיה אזלא ע"כ דאם היה אזלא בהדי' ולא נתגלה העובר לאויר העולם רק נכרך בתוך השליא הי' ניתר העובר בשחיטת אמו אבל חיישינן דשמא יצא הולד לאויר העולם ושליא בתריה אזלה ואח"כ חזר הולד להשליא ונימוח והשליא לא חזרה הן אמת דר"י ור"ל פליגי בדף ע"ה אי אוירא עם חדשים בעי או חדשים לבד אבל משמע דאוירא אינו עושה כלום אבל זה אינו דשם באמת לענין דיהיה חשוב כילוד שיאסר חלבו בעי חדשים ואוירא או חדשים לבד סגיא אבל לענין שלא יותר בשחיטת אמו כל דלא יצא לאויר העולם מגולה פשיטא דלא חשוב כילוד אבל כל דהוא בן ט' חי מה בכך דלא יצא לאויר העולם הא מכל מקום בן ט' הוא ולענין חלב דינו כחלב בהמה. ובזה מיושב ראיתו מהא דלא אמר שם דפליגי בשליא שיצאה מקצתה והושיט ידו לתוכה ותלש חלבו של העובר דא"כ ליכא אוירא ולפמ"ש כל דאינו בן ט' פשיטא דהחלב מותר ואם הוא בן ט' למה לי השליא והלא בחדשים לבד גרמי וכן הא דבעי ר"ה בהושיט את ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי שם ג"כ אינו תלוי בשליא כ"א בחדשים ומה דאמר בדף ע' בשליתו אורחי' הוה אדרבא משם ראיה דכל דלא יצא לאויר העולם מגולה הוה אחד עם השליא ולא הוה חציצה ומה דאמרו בבכורות דף ל"ה אמרא בשפוותי' ולא אמר דאפילו יצא כל ראשו מכוסה בשליא לא מקרי עדן יצא לאויר העולם אין ראיה דשם לא מיירי משליא. ובגוף דברי חמודות הנ"ל הנה לפענ"ד הרמב"ם מחולק עם הראב"ד בזה בפ"ה ממ"א הלכה י"ג וע"ש בה"ה ועכ"פ היה להטור להזכיר וצ"ע בזה: