שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ח (ד׳)

ובזה נראה לפענ"ד להבין סברת הש"ס בחולין דף ס"ט דאמר בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי ושריא ה"נ ל"ש או דלמא תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן והוא תמוה דזה לא מסתבר כלל לומר דכיון דאתי מכח חלב ודם תאסר והרי נשתנה ונתמזג וכמו דמסיק באמת כל מכח לא אמרינן ומעיקרא דקארי לה מה קארי לה ולפמ"ש י"ל דכמו דכתב ר"ת דאף דעובר לאו ירך אמו אפ"ה כיון דתלוי חיות הולד באם הוה כאילו נגמר שתיהן להריגה והוא הדין בזה כיון דחיות הבהמה תלוי בחלב ודם הוה אמינא דלתסר מכח זה כיון דעיקר החיות הוא על ידי זה ואפ"ה שרי והוא הדין באיסור יוצא דאף דמבלבל זרעיה והחיות תלוי בזה אפילו הכי התירה התורה ודלמא דתרי אמרינן תלתא לא אמרינן. ובזה מיושב מה דלא חשיב גיד ג"כ ויהיה תלתא וכבר הקשו כן התוס'. ולפמ"ש יש לומר דגיד ודאי דאין החיות תלוי בזה משא"כ בחלב ודם. ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל של הפר"ח דשפיר קאמר דלר"י איסור יוצא איכא חלב ודם ליכא דליכא למימר דאסור משום חלב ודם דז"א דהרי הש"ס ע"כ קאי דהחיות תלוי באם ואם כן ממילא לא הוה חלב ודם כלל. ובזה מיושב הא דהקשה הפליתי סי' י"ד בהא דמסיק אח"כ מה לגמוע את חלבו דחלב דעלמא דהוה כאבר מן החי ושרי האי נמי ל"ש והקשה דלמה לא נאמר חלב דעלמא מכח חלב ודם קאתי ה"ה בזה ולא שייך לומר דהתם תרתי והכא תלתא דהא מסיק הש"ס דליכא תלתא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לשיטת הרמב"ם שייו חלב ודם גם כן בב"פ רק דלהס"ד דהוה ס"ל דאתי מכח חלב ודם והיינו דאין לה חיות בפ"ע כלל שפיר קאמר דליכא איסור אבל כיון דאמרינן כל מכח לא אמרינן והיינו כיון דנשתנה ונתמזג הו"ל חיות בפ"ע וצורה חדשה היא ואם כן שוב הוה כאן חלב ודם ואין מקום לומר דכל בהמה מכח חלב ודם דהא יש לומר דשם תרתי והכא תלתא ודו"ק היטב. הן אמת דמיום שאני רואה דברי הפליתי סי' י"ד נצטערתי תמיד להבין כוונתו כיון דבש"ס מסיק דכל מכח לא אמרינן וא"כ מה מקום לומר דכל בהמה אתי מכח חלב ודם ונתקשיתי מאד בזה ויגעתי ומצאתי בפליתי סי' פ"ז ס"ק יו"ד והבנתי דכוונתו דע"כ לא אמרינן דכל מכח לא אמרינן רק באבר דבר גוש אבל חלב דהוא לח וכמו רוטב שייך מכח ואם כן ע"ז סמך גם כאן אבל לפע"ד צריך עיון דבאמת י"ל דכל מכח לא אמרינן דפנים חדשות באו לכאן ונתמזג ונשתנה ושרי וכמו המוסק דשרי ומה דמביא ראיה מהך דשאל חלב דהוה אבר מן החי אלמא דמסתבר לאסור מכח איסור אבר מן החי לא זכיתי להבין דאדרבא הש"ס מסיק דכל מכח לא אמרינן ושאני חלב דהוא גם כעת אבמה"ח ולא דמי לבהמה דאתי מכח חלב ודם והוה רק מכח משא"כ כאן ודברי הפליתי בסי' פ"ז צריך עיון גדול דגם ביצים הוו אבמה"ח דהוה כמו חלקי בהמה דצריך שחיטה וממילא דברי הפליתי בסי' י"ד תמוהין גם מה שהקשה בסי' י"ד בהך דיליף בבכורות דף וא"ו דחלב שרי מקראות הרבה וע"ז הקשה דנימא דחלב אסור מכח דאתי מחלב ודם ויונק מתרבא ודמא ואין ראיה מהמקראות די"ל דמיירי בחיה דאין חלב אסור לק"מ דהוא אזיל לשיטתיה דחלב דהוא דבר לא ורוטב שייך לומר דיונק מתרבא אבל לא כן אבי דבאמת כל מכח לא אמרינן רק דחלב הוה גם כעת אבר מן החי וזה ברור ופשוט ובאמת אם נימא כמ"ש הפליתי לחלק בין דבר לח ורוטב לביצים ושאר דברים היה מקום לישב קושית המג"א סי' רט"ז לענין מוסק דהקשה מבכורות. ולפמ"ש אתי שפיר דשאני שם דחלב יונק מדם דהוא דבר לח ורוטב משא"כ מוסק ודבש אבל באמת אין לחלק כלל וכמ"ש ובאמת תמוה על הרר"י והמג"א והח"י סי' תס"ז שלא הביאו ראיה ברורה מהך דכל מכח לא אמרינן דאזלינן בתר השתא וצע"ג ועכ"פ דברי הש"ס מבוארי' כמו שכתבתי ודו"ק היטב: