שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ה׳)

ובזה נראה מ"ש הגאון במק"ח סי' תמ"ח של"מ שכירות החדר דהו"ל כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית ישראל דשכירות לא קניא והמכירה אינו רק הערמה ואם יאבד לא ישלם הנכרי ומעל"כ כתב ג"כ שאין לחוש אבל לא ביאר לדחות דברי המק"ח ואני בשבוע העברה כתבתי ל"ק בורשטין דלפענ"ד אין התחלה לדבריו דמה אחריות מקבל כאן ושאני פקדון דאף שמכרו מכל מקום הוא חייב באחריות ולא יצא מרשותו ושייך לומר דאף כל זמן שהוא בעין הוה דבר הגורם לממון ועובר משום דכתיב לא יצא אבל כאן ממנ"פ כל זמן שהוא בעין הרי מוכרו ואם יאבד יפסד הישראל אבל מה אחריות שייך בזה רק שמפסיד ממונו ועכ"פ לא שייך בזה שנימא דגם כ"ז שהוא בעין הוה דבר הגורם לממון וזה ברור כשמש ולפמ"ש כעת אתי שפיר בפשיטות דבאמת המכירה אינה מועיל כלל רק להערמה בעלמא ועיקר הוא הביטול וא"כ איך שייך אחריות ושאני פקדון דאף שמבטל מכל מקום הוא נתחייב באחריות ולא יצא מרשותו לגמרי אבל כאן הוא מבטל ובזה א"ש ג"כ מה שהאריך השואל מ"ק בורשטין דשייך רוצה בקיומו ולפמ"ש הרי הוא מבטל ואינו רוצה בקיומו ובלא"ה הפר"ח מפקפק דרוצה בקיומו לא שייך רק בע"ז ולא בחמץ ושאר איסורי' וכן מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א סי' ר"מ בהדיא ובאמת שדבריו תמוהים דבטור בסי' ת"נ כ"כ גבי חמץ אבל עכ"פ כאן לא שייך רוצה בקיומו וכמ"ש: