שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ג׳)

והנה בעש"ק מצורע וא"ו ניסן תרט"ז הגיעני תשובה מ"ק זבאריב מהרב הגדול מו"ה אבא אבד"ק שם בענין מכירת חמץ אשר הורה הרב מקודם שהיה שם הגאון מו"ה אברהם תאומים וכעת אבד"ק בוטשאטש וכן נשרשה המנהג למכור ע"י שליח כל החמץ שיש לסוחרי העיר והמוזגים ופארפניטארין ובני הכפרים והנהיג הרב לכתוב הרשאה ע"ש השליח בחת"י בני העיר והכפרים והשליח מוכר לגוי אחד בשטר אחד וחותם עצמו בשטר מכירה בחת"י לבד ומוסר לגוי השטר מכירה עם כתב ההרשאה והשטר מכירה נכתב בהקנאה אגב קרקע של המוכרים המשלחים וע"ז כ' מעלכ"ת דמלבד דבמקור חיים סי' תמ"ח מבואר בהדיא דחתימת השליח לא מועיל אפילו עשאו בעדים להקנות הקרקע של המשלח וע"ז כתב מעלכ"ת דלפי טעמו גם הרשאת המוכרים ל"מ ובפרט שרוב מהחותמים בהרשאה אין עדי' מצוים שיכולין לקיים חתימתן אף גם לפי דעת הט"ז והמ"א ל"מ בזה דהוה הערמה גמורה וגם הח"י שמיקל בסי' קי"ד כל שאין המפתח בעת המכיר' ביד הגוי לא מועיל וכאן אין הלוקח מכיר כלל להמוכר רק ששומע מהשליח שאמר הנני מוכר לך כל חמץ שיש לסוחרי העיר ובני הכפרים עם החדרי' שהחמץ עומד שם וגם הזדאטיק שמקבל מהערל א"י אם מגיע שו"פ עכ"פ לכל מכר והנה יפה כתב מעלתו ובאמת כבר הי' לעולמים ושני גדולי הדור נחלקו הרבנים מיאס ז"ל מוהר"מ טאביש ומהר"י לנדא נחלקו בזה וכבר מוזכר בש"ע של הגאון מוהר"ז ז"ל בעל תניא אבל לפענ"ד השומע שמע וטעה דשם מכרו כל החמץ להיהודים היודעי' איך לכתוב ופירשו כל מכר ומכר כמה מינים יש לו למכור ועד למדידה וכדומה ובכהאי גוונא ליכא כאן כל החששות וכעין זה מבואר בישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' תמ"ח והישראלי' הלוקחים מוכרי' לגוי ובכהאי גוונא לא שייך הרבה חששות ואפ"ה ערער שם הגאון מוהר"מ טאביש ז"ל ע"ז ואף ששם ביד החזיקו בפסק הגאון מוהר"י ז"ל וגם אנכי הייתי מהמנוים אבל בכהאי גוונא שלא מכרו רק בהרשאה לבד והוא רק שליח פשיטא שיפה כתב מעכ"ת ששייך כל הני חששות ואני מוסיף שגם החששא שאינם פורשי' המינים כלל ומה שמוכר ובכה"ג לא מועיל כלל כמבואר סי' ר"ט ומכ"ש במכירת חמץ דהכל יודעים שאינו רק הערמה מכ"ש שיש לחוש שלא סמכה דעת הקונה כלל. ובלא"ה נלפענ"ד ברור דע"י שליח לא מהני והוא דבר חדש לפענ"ד דהנה כל ענין המכירה כבר נודע מ"ש התב"ש דאינו רק הערמה בלבד והערמה בדרבנן שרי ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי וכל אחד מבטל בלב שלם ובאמת זה שנים רבות שאני קיהה בזה דא"כ איך שייך כלל מכירה הא כל שביטל החמץ אינו שלו ואיך יכול למכרו ואם לא ביטלו שוב מה מועיל המכיר' דהא אינו רק הערמה ולאחר המכיר' איך שייך ביטול והלא אינו שלו וצריך לומר דעיקר הוא הביטול רק שמדרבנן צריך ביעור וע"כ הוא מוכרו ובאמת לא סמכינן על מכירה דהמכיר' היא רק הערמה בלבד רק שבדרבנן מועיל הערמה אבל לעולם הוא מבטל ומפקיר החמץ וממנ"פ אם סמך דעת הקונה פשיטא דיפה עשה ואם לא יסמוך הוא מבטל החמץ ומועיל מה"ת וז"ב. ולפ"ז נלפענ"ד ברור דלכך לא מהני ע"י שליח דע"כ לא מרבינן שליחות רק כשזה רוצה שיהי' שלוחו ומוסר לו כחו אמרינן דשליח של אדם כמותו אבל כאן באמת הוא אינו רוצה למכור וזה אינו רוצה לקנות דהיא רק הערמה בלבד ואיך שייך שמועיל שליחות בדבר שהוא בעצמו עושה רק להערמה בעלמא ואין לו כח כלל למכור כי הוא באמת מבטל החמץ והמכירה אינו רק להערמה שלא יצטרך לבערו ובכהאי גוונא לא נתרבה שליחות כלל וזה ברור כשמש והרי מכירתו ל"מ ומה יועיל שליח ולא עדיף השליח מהוא עצמו ולהערמה אינו יכול לעשות שליח וז"ב לפענ"ד: