שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ט״ז)

והנה הגיעני שנית מכתב מהנ"ל וכתב שכוונתו היה שהעניס היה מבושל ביי"ש ואם כן הוה חמץ ועל מ"ש לו דלא שייך קנייה בחמץ בפסח וא"כ לא היה שלו וע"ז האריך כיון דלקחו שלא מדעת הנכרי שוב עכ"פ הנכרי לא נתחייב בגניבה דהרי באמת היה הערמה בעלמא רק דהוה כמקבל אחריות בביתו של עכו"ם על חמצו של עכו"ם כמ"ש במק"ח סי' ת"מ וא"כ שוב נתחייב באחריות וא"כ שוב הרי היא של ישראל ול"ש שמוכרו שנית לעכו"ם דהא אסור למכור לעכו"ם והו"ל כשלו. והנה קשר חבל בחבל הבל בהבל ובאמת גוף דברי המק"ח תמוהים כמו שכתבתי למעלה וגם כאן ל"מ מכירה כלל דכבר מכרו לנכרי וגם גזילה לא שייך כאן דהרי באמת אין המכירה רק הערמה בלבד אם כן לא שייך גזילה בזה דאת מי גזל ושלו אינו שכבר ביטלו ופשיטא דמותר ומכ"ש אם מערבו עם רוב עניס כשר דודאי מותר כמ"ש בשו"ת פ"י לענין יי"ש עצמו לאחר הפסח ומכ"ש בזה. ומ"ש על הפרמ"ג וכתב הוא דלא עיינתי בפרמ"ג שבתחלה מיירי במצת מצוה ואח"כ מיירי בשאר מצה אבל דברי נכונים דמ"מ כל שאינו רוצה לתת לעופות ואין לו קטנים אפשר דאסור בטלטול. ומ"ש לתמוה על הט"ז סי' קפ"ט ס"ק ב' לענין שאין לומר האל כל שכבר אמר אלקינו וע"ז תמה מברכת ב"ש אף שכבר אמר אלהינו נתקן האל אב הרחמן ושם נתקן פ"ז תיבות: הנה אפשר לומר דשם כיון דצריך לרמז פ"ז תיבות היה צריך להוסיף האל ומ"ש להסתפק אם שמע מאחד ברכה לבטלה אם מותר לענות אמן וכתב שלא מצא גילוי לזה תמהני דהוא מפורש באו"ח סי' רט"ו סעיף ד' ועיין מג"א שם: