שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (י״ז)

ובחידושי אמרתי בזה בהא דחיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה יפה דהוא ע"ד שאמרו בגיטין דף כ"א דאשה לא ידעה לאקנוי והיינו כמ"ש התוס' בדבר שהוא מחזיר לה ולא גמרה ומקניא דאינו רק שאילה ולפ"ז כיון דאח"כ נקרב על שם אותו האיש גם כן והוא לא ידע שאסור להקריב משל יחיד לבד אם כן חיישינן שמא לא ירצה לאקנויי לציבור כיון דס"ל דלא אכפת לן אם נקרב ע"ש יחיד ולפ"ז בכהן או נשים וקטנים דידעו דהם פטורים ואינו בא משלהם אם כן פשיטא דעכ"פ בא משל הצבור ומסרו לציבור יפה יפה. ובזה ניחא מ"ש התוס' דכה"ג שהוא גדול בתורה ודאי ידע שיש למסור יפה ותמה המלמ"ל דבבית שני לא היו חכמים ולפמ"ש אתי שפיר דהרי אמרו בגיטין שם דגברא ידע לאקנוי ואם כן אף שכאן חשו גם על גברא דלא ידע כל כך דאסור משל יחיד אבל הכה"ג פשיטא דידע אף שלא הי' חכם כל כך דצריך שתבא משל ציבור ומ"ש בתירוץ השני כיון שכל כבוד כהונ' שלו מסר להו יפה ותמה המלמ"ל בכוונת הדברים ולפע"ד הכוונ' דמה דלא מסר היינו דלא יקנה היטב שיהי' של ציבור אבל שם נשאר באמת כבוד כהונ' שלו ואם כן מה בכך שלובש בגדים שלו אבל העבוד' שעשה פשיטא דעושה בשביל הציבור דבזה לא נגרע מכבודו כלום ומ"ש המלמ"ל לתמוה בגוף הקושיא של התוס' דשם אמרו דוקא עבודת יחיד והיינו משום דלא ימסר יפה יפה במחכ"ת לשני הפירושים של עבודת היום דהיינו הוצאת כף ומחתה או מקרא פרשה הכל הי' צורך לציבור רק שלא הי' צורך כל כך אבל פשיטא דבעי מסיר' לציבור. ומה שהקשו התוס' ישינים והמלמ"ל שם מקטורת דמותר כל שמסרה לציבור לפענ"ד בקטורת ודאי ידע לאקנויי היטב דכולי עלמא ידעי דקטורת יחיד ל"מ דבשלמא קרבן מצינו שהיחיד מביא משא"כ בקטורת ויש עוד אריכות דברים ועיין מלמ"ל שם ובשעה"מ שם ובכמה מקומות במלמ"ל ואכ"מ להאריך ות"ל שנתבאר ענין זה בדברים ישרים וברורים: