שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ז (י״ד)

ומ"ש מענין העניס שהיה ליהודי עניס ורוב היה מבושל וקודם פסח מכר לנכרי כדינו ובפסח לקח היהודי העניס הנ"ל בחוה"מ וכ' מעלתו דזה הוה כקונה חמץ בפסח וצריך להשליך העניס לנהר וגם היהודי המוכר יש לקנוס אף דהוה מקבל דמי חליפי חמץ כמבואר בסי' תמ"ג בסופו אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה באמת כבר האריך הנוב"י במהדו"ק חלק או"ח סי' י"ט על מ"ש הרמב"ם קנה חמץ בפסח דלוקה שעבר על בל יראה דאיך שייך קניה בזה אמנם באמת ניהו דלא זכה מכל מקום קנה לענין זה שיתחייב בבל יראה כמ"ש הר"ן בע"ז פרק כל הצלמים דמועיל זכותו לענין זה שיתחייב עי"ז בבל יראה והארכתי בזה בהרבה מקומות ולפ"ז כאן שמכר להנכרי העניס וזה הנכרי קנה העניס א"כ במה יוכל המוכר להפקיע קנייתו הלא כבר מכרו לאחר וכעת אסור לו לזכות וא"כ לא היה לו מה למכור אחרי שכבר מכר לעכו"ם וממילא נתבטל המכירה וצריך להחזיר המעות להקונה העניס והעניס נשאר של הנכרי הקונה ואף שהמוכר גלה דעתו שחוזר מהמכירה לא מועיל ואף אם ירצה לחזור לא יועיל אמנם בגוף הדין הדבר פשוט דטעה דעניס אינו מין חמץ כלל כמבואר באו"ח סי' תנ"ג בהג"ה ואף שמחמירין שלא לאכלו אבל אינו רק חשש בעלמא ופשיטא דלא נאסר כלל וז"ב ודו"ק: