והנה בהא דמבואר בטוש"ע סי' פ"ט דאם לא נשבעה על כתובתה דעת הרמב"ם דאין יורשין כתובתה חייבין בקבורתה והראב"ד השיג ע"ז דהא הם אומרים שכבר נפרע מכתובתה וצררי אתפסה וכל הפוסקים הסכימו להראב"ד ואמרתי דהאמת אין אדם פורע בתוך זמנו רק דלענין שתקבל מיתומים אמרו חז"ל דחיישינן מפני שהיא תנאי ב"ד וחיישינן שמא אתפסה צררי וצריכה שבועה אבל לחייב היורשים שלה שהרי קבלו כתובתה זה ודאי א"א דהא באמת חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ובוודאי לא קבלה כתובתה וביותר המתקתי הדבר דבאמת קבורתה תחת נדוניתה כמבואר בב"ש שם ס"ק א' ולפ"ז הרי בנ"מ ונצ"ב ליכא חשש שמא התפיסה צררי רק שמא תפסה בעצמה ועיין ב"ש סי' צ"ו ס"ק א' ולפ"ז הרי לא הוי בתורת כתובה רק בתורת גזלה וא"כ ל"מ למ"ד הגוזל ומאכיל את בניו א"צ לשלם א"כ פשיטא דהם לא קבלו הכתובה רק גזילה ואף אם נימא דצריכין להחזיר ובפרט כשעודו בעין אבל מ"מ הכתובה לא קבלו רק גזילת אמם וחז"ל לא תקנו קבורה רק בשביל כתובה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ט״ו)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.