והנה אף שיש לפקפק דאינו נהנה רק בסתם ובגרמא בעלמא אמנם לא הבינותי דהרי אותו האיש מכר החמץ שלו להנכרי וא"כ הנכרי מוכר להם החמץ ואף דאפשר הנכרי לא היה רוצה לקבל הקוויטיל רק ע"י שהאיש הלז אומר לו שיקבל הנה ל"מ אם זה האיש אמר קודם הפסח להנכרי שאם יביאו לו קוויטליך הלז יוכל לקבל והוא יקבלם מידו לאחר פסח בפרעון חובו מה בכך ואף בפסח עצמו גם זה אינו רק כמגלה דעת שזה הקוויטיל הוא איש בטוח ויוכל לקבל הקוויטיל והוא יקבלם מידו בפרעון אחר הפסח אינו רק מגלה דעת בעלמא והערמה בעלמא ובדרבנן מותר הערמה וזה ברור ופשוט לפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ז (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.