שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ז (י״ב)

אמנם באמת כל השטר מכירה הוא שחוק והיתול כאשר יראה המעיין בזה ואין להאריך. והנה ביום הנ"ל הגיעני תשובה מהמופלג מו"ה שמעון צבי ווינער ני' במה שדרך חותנו לתת לבע"מ גוים העושים בזכוכית עבור שכר מלאכתן קויטליך לאיש א' שהו' יתן להם מה שרוצי' ליקח על סך כך וכך ועבור זה ששולח לאיש הלז תמיד נותן לו איש הלז עשרה פריצענט למאה והאיש הלז מכר להיי"ש ושאר חימוצים שלו לנכרי ובחוה"מ נתן חותנו קויטליך להאיש הנ"ל שיתן להם מה שירצו וע"ז כתב מעלתו דחותנו משתכר באיסורי הנאה דאף דהמ"א כתב בסי' ת"נ דמותר לומר לתת לפועל שלו חמץ היינו שם שאינו נהנה בזה וגם בזה חולק הח"י שם אבל כאן נהנה חותנו בזה שהרי עי"ז יתן לו האיש הנ"ל עשרה פריצענט למאה ואם לא יתן להם דברים חמוצים הרי יחזרו על בעל הבית ויתן להם מעות נמצא הוה כמשתכר באיסורי הנאה: