שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ד (ז׳)

והנה בשנת תרכ"ו י"ז כסלו ג' וישב הגיעני מגלה עפה מש"ב הרב הה"ג החריף ובקי המפורסים גן הדסים מו"ה יצחק שמעלקיש ני' אבד"ק ברעזאן והקרייז באשה שמוחזקת באשת איש או שמתכסה בצעיף דהוה כמוחזקת באומרת נתגרשה בב"ד פלוני אבל אין לה היתר מב"ד אם יש לסמוך על טעלעגראף שהרב כותב שנתגרשה בפניו והאריך בפלפול רב והנה הביא הש"ע חו"מ סי' מ"ה ס"ה והש"ך והביא דברי הקצה"ח שהביא בשם הגהת אשר"י שמכשיר היכא שהסופר חותם העדים ע"פ צווים והוא מסיק לפסול וע"ז כתב דשאני גט כיון דהעדי' חותמי' בשליחות הבעל כמ"ש התוס' בגיטין דף ט' א"כ כשמצוים לאחר לחתום הו"ל מילי ומילי לא ממסרי לשליח דהעדים בעצמם הם שלוחים והסופר חותם ע"פ צווים הו"ל מילי ובמחכ"ת הם פטומי מילי דמילי מקרי כשזה השליח עושה שליח אחר לעשות איזה ענין אבל כאן הסופר חותם שמם והם הם שלוחי הבעל ומה מילי שייך בזה והרי אם מקרעין להם והם חותמים לא מקרי מילי וה"ה כשזה הסופר חותם שמם לא מיקרי מילי וז"ב ופשוט ומה שהק' על דברי רבינו שמחה דמכשיר כשמצוה לאחד שיחתום שמו וע"כ דס"ל דלא הוה עד מפי עד כמ"ש התוס' דף ס"ו בגיטין דלא הוה עד מפי עד דעיקר העדות נמסר להאחרוני' מכ"ש כאן שהראשוני' הם העדים וזה לא הוה רק שלוחם לחתום שמם א"כ מה פריך הש"ס בגיטין שם מי איכא ב"ד דלא ידעי לחתום חתימת ידייהו ומשני דאיכא ב"ד חדתי ולמה לא יעשו שליח לחתום שמם ע"ש הנה לפי דבריו יותר היה לו להקשות בעדים שא"י לחתום למה לא מצאו תקנה שאחר יחתום שמם וכן הקשה אותי תלמידי הרב החריף מו"ה סענדר נ"י שורשטיין זה ימים ושנים רבות בהא דאמרו בגיטין דף פ"ז ידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא וקשה דלמא צוה לחתום שמו והשבתי דלפי מה שנרא' מהגהת אשיר"י טעמו של רבינו שמחה היא כיון דלאו לראיה הוא ותיכף מסרו להאשה ואם תעבירנו ע"ג אש כשר לכך כשר כשצוה ע"ש ואם כן דוקא בגט שנמסר תיכף ולאו לראיה קאי אבל אם הוא לא נמסר תיכף ולראיה קאי פסול גם לרבינו שמחה א"כ ל"ק על ר"ש וה"ה שם דלא נמסר תיכף לא הכשיר רבינו שמחה ודו"ק ועיין ב"י באהע"ז סי' ק"ל שמביא דברי הג"א הנ"ל ובב"ש שם ס"ק כ"ט רמז לזה יעו"ש ומ"ש בפלפול בטעמו של רבינו שמחה חי נפשי כי בושתי לראות פלפול כזה במחכ"ת וכל מה שהאריך שם אין בו ממש במחכ"ת והלא כבר היה לאיש ולמה לו דברים אלו מוטב שיפלפל פלפול של אמת ויהי' איך שיהי' גם הוא מסיק דכאן אין לחוש לעד מפי עד כמ"ש הט"ז והקצה"ח ונתיבות בסוף סי' למ"ד דמועיל מה שעדים מעידי' ששמעו מעדים שנחקרו בב"ד ולא הוה עד מפי עד מכ"ש כאן בקיום הב"ד ובאמת הדברי' פשוטי' דל"צ לפלפול כלל דזה אינו רק גילוי מלתא בעלמא ובזה בודאי מועיל ולא שייך כאן תורת עדות ולא שום ענין עדות וגלוי מלתא הוא ובודאי כשר ומה שהאריך כיון דאתחזיק באיסור א"א איך נסמוך על טעלעגרף והרי אין דבר שבערוה פחות משנים והאריך בזה תמהני לדבריו למה האריך דוקא כשבא ע"י טעלעגראף ולא כשבא מכתב על הב"ד שבזה מעשים בכל יום שנאמני' אף שאין מכירין הקיום ועיין ברמ"א סוף סי' קמ"ב שמיקל בזה ואף שהט"ז שם חולק ע"ז כבר כתבתי בגליון שם שהמעיין בהמקור שהוא מהתשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וסי' כ"ב וסי' ס"ו ובתשובת ר"ש בן התשב"ץ שהובא ביתה יוסף סי' קמ"א יתיישב קושייתו ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ו והדברים עתיקים ותמהני מה ענין דבר שבערוה לכאן הא הב"ד אומרי' שנתגרשה בפניהם בפני שני עדים כד"ת רק שאינו מקוים חתימתם וכיון דמן התור' הוה כמו שנחקרה עדותן והדיין אינו אומר רק שנתגרשה בפניו למה לא יועיל ואף דהט"ז כתב שצריך קיום שלשה דיינים ע"ש בסי' קמ"ב ס"ק ד' כבר כתבתי בזה בתשובה אשתקד להרב הגאון אבד"ק טארנאפאל להכשיר בזה. אמנם אף לפי דבריו עכ"פ כששלש' דייני' אומרים שנעשה הגט בפניהם כשר א"כ בטעלעגראף ששלח הרב הגאון מדראהביטש שנתגרשה בפני ב"ד הוה כמו שהעידו בכתב שלהם שנתגרשה בפניהם ובאמת להט"ז צריך שיחתמו שלשה הדייני' ע"ז אבל אין הטעלעגראף גרוע מאילו בא בכתב אך לפענ"ד אף להט"ז זה דוקא כשבא כתב ואינו מקוים אז יש לחוש לזיוף והיא בחזקת אשת איש וצריך שני עדים שיעידו על זה ולא מועיל מפי כתבם א"כ צריך קיום ב"ד וצריך שיהיו שלשה כמ"ש הט"ז אבל בבא ע"י הב"ד או טעלעגראף דאנן סהדי שלא נזדייף וערכאות לא מרעו נפשייהו ובפרט בדבר כזה שהם לא ידעו כלל להגיד שנתגרש' בפני ב"ד והעכו"ם ענוש יענש בפלילים כשיגיד זאת ויחקר הדבר שלא היה כן ואין לחוש שאחד בא וצוה להטעליגראף שיודיע זאת דלמה ניחוש לזה ולא חיישינן לקלקול כהאי ובפרט שהוא מלתא דעבידא לאגלויי פשיטא דלא חיישינן לשום דבר והוה כנחקרה עדותן בב"ד דודאי מועיל וזה ברור לפע"ד בלי פקפוק וגם נלפענ"ד דכאן הוה גילוי מלתא בעלמא דודאי נאמני' וכבר האריך בשו"ת תשב"ץ ח"א מסימן ר"ב והלאה להראות ההבדל שבין מלתא דעבידא לגלויי ובין גילוי מלתא בעלמא דבגילוי מלתא בעלמא ודאי נאמן ע"א ע"ש וגם כאן גלוי מלתא בעלמא וכאן הוה גילוי מלתא וגם מלתא דעבידא לגלויי דודאי נאמן וזה לי שנים רבות כתבתי תשובה ארוכה במה שהאריך בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז דאף נוגע נאמן במלתא דעבידא לגלויי ובשו"ת זקני המג"ש בפני יהושע ח"ב באהע"ז האריך לפסול נוגע בעדות אשה אף דהיא מלתא דעבידא לגלויי ואני תמהתי על שניהם מהא דאמרו בבכורות דף ל"ו נאמן הכהן לומר בכור זה ניתן לי במומו דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי והרי אף דהכהן נוגע בדבר וחשוד על זה אפילו הכי נאמן ועיין ב"ש סי' ק"כ שכתב בהדיא כן ומראי' זו והנוב"י לא נזכר מזה. ואף דדברי הב"ש לכאורה תמוהין די"ל דשאני בכור מגט דגט היא בחזקת אשת איש משא"כ בכור דזה אינו דגם בכור מקרי אתחזק איסור והדבר מבואר בפ"ב דנגעים דכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו ובר"ש שם כתב להקשות דמצינו בכמה דברים דצורבא מרבנן חזי לעצמו ע"ש דמחלק בין אתחזק איסורא ללא אתחזק איסורא ועיין סי' שי"ב ובט"ז שם. הארכתי בזה לפי שראיתי בדבריו שאחר כל אריכות פלפולו כתב שאין להביא ראיה מבכור דנאמן הכהן אף דאתחזק איסורא משום דבכור בעלים נאמנים על שלהם אף באתחזק כמ"ש רש"י ריש גיטין ואף דהכהן אינו נאמן מ"מ כל דעביד לגלויי נאמן ובמחכ"ת אשתמיטתיה הך דנגעים דמבואר דאינו נאמן על בכורות עצמו משום דאתחזק איסורא ע"ש בר"ש ובט"ז סי' שי"ב והכי קי"ל ועיין תב"ש סי' ח"י ועכ"פ יהי' איך שיהי' מבואר הדבר דמלתא דעבידא לגלויי מהימן אף דהיא אתחזק ואף שהוא נוגע א"כ ברור הדבר דהטעליגראף לא גרע מכל המכתבים ואם חתמו עצמם שלשה דיינים בודאי נאמנים ואף באחד שחתם עצמו יוכל להוציא מחזקת אשת איש כיון דהוא מלתא דעבידא לגלויי וז"ב כשמש. ומה דפשיטא ליה למעלתו שהאשה בעצמה אינה נאמנת אף במלתא דעבידא לגלויי לא ידעתי טעמו ואם מטעם שהיא אשה עיין ב"ש סי' ד' ס"ק סמ"ך דאשה אינה נאמנת אפילו בלא אתחזק כי אם במלתא דעבידא לגלויי ע"ש וזה כתב לדעת הר"ן אבל הוא פקפק בזה ואני הראיתי שבשיטה מקובצת כתובות דף ע"ב באשה שאמרה פלוני טיהר לי הכתם שמביא שיטת הפוסקי' דאשה אינה נאמנת אבל הוא נדחה מכל הפוסקי' ובלבושי שרד רצה לחדש דאשה אינה נאמנת אבל נעלם ממנו שיטת הפוסקי' ביו"ד סי' קנ"ז דאשה נאמנת רק בדברי טורח אינה נאמנת. דרך כלל לפענ"ד הדבר ברור דאשה עצמה נאמנת ג"כ במלתא דעבידא לגלויי כשאר עד בעלמא או שליח וז"פ לדעתי וא"צ אריכות ועכ"פ טעליגראף בודאי מועיל כמו ע"י כתב וכן סיים בעצמו בסוף אבל הדבר פשוט לדעתי וא"צ אריכות. ומה שהאריך לענין טעליגראף אם מותר בשבת ח"ו להתיר רק לצורך גדול במקום סכנה הו"ל שבות דשבות והדבר תלוי במה דאמרו בעירובין דף ס"ו ולא שאני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה ויש בזה ג' שיטות ועיין ברשב"א בשבת דף ק"ל ובריטב"א עירובין שם והדברים עתיקים בטוש"ע או"ח סי' ש"ז ובחבורי יד שאול סי' רס"ו והארכתי בזה ומה שהקשה על הרמ"א ברוקק והרוח מפזרתו דחייב והוא מהירושלמי וע"ז הקשה דהו"ל דבר שאין מתכוין הנה זה רבות בשנים אשר ראיתי בשו"ת הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהאריך בזה ואני כתבתי בזה באורך לישב דברי רמ"א וקשה עלי לחפש בתשובת כי רבות הם ולהעתיק בזה ומעלתו יודע כי אני טרוד מאוד וגם מגמר בעתיקי קשה עלי ולדבר הזה יסלח כי לא הארכתי בדבריו כי אין אני רוצה לפלפל בפלפולים ארוכים ולקשר חבל בחבל שזה דרך הצעירים לימים ודי לנו שנפלפל בדברי' שצריכין באמת לפלפל לענין דינא וד' יודע כי מרוב אהבתי אליו דברתי כזאת: