ואני תמה על עצמי איך הוציא מפיו דברים האלו דהנה גוף דברי הב"מ סעיף וא"ו שם הם ע"כ למאן דס"ל דשטר מועיל דאל"כ מה מועיל מה שמקיימין שלא בפני בעל דין אף שעומד וצוח הא כל הטעם הוא משום דהוה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ואם כן לדעת הרמב"ם אין מקום לזה ואם יאמר דגם הרמב"ם ס"ל דמקיימינן השטר כמו הריב"ש א"כ מה מקום לכל הקושיות והרי הרמב"ם כתב בהדיא דדבר תורה אין מקבלין עדות לא בד"מ ולא בד"נ אלא מפי עדים ולא מפי כתבם ולדברי מעלתו הרי מן התורה מקיימין ומה ענינו להך דהריב"ש דס"ל דמה"ת מקרי שטר רק לענין קיום שלא בפני בעל דין יועיל אף מפי כתבם גם מ"ש דבגט מועיל אף שלא בפני בע"ד ומ"ש דבדברי ריבות מבואר דמועיל אף שלא בפני בעל דין הנה שו"ת דברי ריבות אינו ת"י אבל ברא"ש בתשובה מבואר סי' מ"ו דבקידושין בעי דרישה וחקירה ומכ"ש שאין לקבל שלא בפני בע"ד ועיין בשו"ת נוב"י סי' ע"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ד (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.