שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ד (ג׳)

הנה לכאורה תמהתי דמה בכך הא כל שמצוה לאחד שיחתום שמו למה לנו תורת עדות כלל והא מתחייב עצמו כעת ע"י שצוה לשני לחתום. ולכאורה היה נראה לי דבר חדש דהנה ר"ת כתב דלכך מכירת שטרות דרבנן דשני שעבודים יש שעבוד הגוף ושיעבוד נכסים ושיעבוד הגוף ליתא במכירה וכל דמחל שיעבוד הגוף ממילא נפקע שעבוד נכסיו ולפ"ז כיון דשיעבוד הגוף לא שייך בזה תורת שליחות כעין מ"ש התוס' רי"ד דבמצות שבגוף לא שייך שליחות דגופו של השליח אינו במקום גופו של משלח וא"כ כיון שאין כאן שיעבוד הגוף לא נשתעבדו נכסיו ג"כ אבל זה אינו דבאמת כל שקבל המעות או שרוצה להתחייב בחנם ורוצה להקנות לו השדה ומצוה לזה שיחתום שמו הרי השליח עושה רק מעשה קוף בלבד ואטו אם הקטן יחתום שמו לא יהיה מועיל וא"כ הרי החותם משעבד בחתימתו שעבוד גופו של מי שנחתם ולמה לא יועיל ומ"ש ראיה מהג"א פ"ק דגיטין והוא ט"ס וצ"ל פרק שני באות י"ב ברא"ש שם שדעת הא"ז דל"מ אם הסופר יחתום להעדים הנה מגט לפע"ד אין ראיה דשם גזירת הכתוב דבעינן שני עדים ואין דבר שבערוה פחותה משנים וא"כ מה מועיל מה שאחר חותמם סוף סוף הא בעי עדי חתימה והם כורתים את הגט והרי הם לא חתמו ולא כרתו ובאמת אני תמה לשיטת רבינו שמחה למה לא מצאו תקנה בעדים שא"י לחתום דאחר יחתום שם וע"כ דל"מ ועיין גיטין דף ח"י ואף דגם בד"מ פסול כשא"י לחתום ואדרבה בגט משום עגונה הקלו טפי כמבואר בחו"מ סי' מ"ה סעיף ד' ה' ועל זה כתב הרשב"א דמנהג המקום שחותמים אחרים לעדי' דמועיל היינו משום דלמ"ד עידי חתימה כרתי הרי הם אינם חותמים עצמם וא"כ אין עליהם תורת עדות והו"ל כמלוה ע"פ אבל במה שהוא עצמו מחייב עצמו בשטר למה לא יועיל כשאחר חותם שמו וצ"ע בזה ודברי הר"ש וא"ז שבהג"א הנ"ל הובא ביתה יוסף אהע"ז סי' ק"ל ובב"ש רמזו שם ס"ק כ"ט ועיין נתיבות שם: