שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (מ״ט)

ובזה נלפענ"ד להבין גם תירוצם השני שכתבו דהא דנפיק בש"ש בנדרים היינו דוקא היכא שהקריבם משום שמחה אבל הביאם לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדושה ע"ש ובט"א כתב שם דאין טעם לזה דלמה לא יוצא משום ש"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך לטפל מעות למעות או בהמה לבהמה ולפ"ז א"כ אינו רק טפלה לש"ש אבל כשמביא אותם לשם נדרים ונדבות במה יצא משום ש"ש הא עיקרם לנדרים ונדבות וז"ב מאוד ובאמת מה שדבר שבחובה אינו בא רק מן החולין ולא במעות מעשר לפע"ד הטעם הוא דבאמת המעות שנתקדש לשם מעשר אין לשנותו לקדוש' אחרת ובזה בודאי הזמנה מלתא היא ועיין סי' קנ"ג באו"ח מ"ש בשם הרמ"ך ועיין תוס' סנהדרין דף מ"ח ובתשובה הארכתי בזה דבכמה מקומות מורה דמעות הוה יותר מהזמנה ולכך אינו בא אלא מן החולין ולכך נרא' דבעי טפילה ואז יהי' טפל להחולין ובכה"ג שרי ודו"ק היטב: