שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (מ״ה)

ודרך אגב אציג כאן מ"ש על מה דכתב המג"א בא"ח סי' קע"א ס"ק א' דבתענית דף כ' אמרו דמאכל אדם אין מאכילין לבהמה ופירש"י משום ביזוי אוכלין וקשה לי טובא דהרי אמרו בביצה דף כ"א עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה וכו' ונאפת ביו"ט ואדם יוצא בה י"ח בפסח וקשה דאם כן היאך הוה עיסת כלבים הא הוא מאכל אדם ואין מאכילין לבהמה ומריש הוה קשיא לי כמ"ש בגליון שם וביבמות דף ס"ו ע"ב ד"ה כרשיני דמבואר דהוי מאכל אדם קצת דאי היה מאכל אדם לגמרי אסור לתת לבהמה משום הפסד תרומה ומשמע דמשום דהוא מאכל אדם אין קפידא מיהו יש לחלק דשם ניהו דהוה מאכל אדם היינו אם יתקנו לאדם אבל כ"ז שלא תקנו אינו מאכל לאדם עדיין וליכא בו משום מאכל אדם רק משום מפסיד תרומה ובזה מיושב גם כן מה דאמרו בביצה דף וא"ו דמוכן לאדם לא הוה מוכן לכלבים דמה דחזי לאדם לא שדי ליה לכלבים ומשמע דרק מוכן לא הוה אבל היה מותר לתת לבהמה ולפמ"ש יש לומר דשם דמחוסר שחיטה ובישול וכדומה לא נקרא מאכל אדם עדן אבל מכאן קשה דכאן כבר נאפה והנה רש"י בתענית כתב עוד טעם משום דחסה התור' על ממונן של ישראל ולפ"ז היה מותר לתת באם אין לו דבר אחר לתת וכ"כ המחצית השקל בהדיא אבל אכתי קשה דהרי בביצה שם מקשה והא אפשר למפלגה בלישה ומשני שאני עיסת כלבים דאפשר למפייסן בנבילה ואם כן כיון דאפשר לפייסן בנבילה שוב אסור. ולכאורה רציתי לומר דבתענית אמרו דקסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה משמע דהוא סבר ולא קי"ל דאל"כ הו"ל לשנויי התם מאכל אדם אין מאכילין לבהמה וא"כ י"ל דלא קי"ל כן ונדחה דינו של המג"א אבל אכתי קשה דאכתי איך יפרנס רב הונא בעצמו המשנה וא"א שיחלוק על המשנה אמנם נרא' דר"ה לשיטתו דהרי בעי מיניה דר"ה בהנהו באגא דרמי עלייהו קמחא וכו' ואמר להו אי קפדו ולא יהבי ריפתא אסור ופירש"י דפליגא אר"ח ולא ס"ל דאפשר למפלגה בלישה וא"כ לדידיה אצ"ל דמיירי באפשר לפייסן בנבילה ועיין תוס' שם ד"ה חזינן ואם כן שוב אין ראיה משם דשם מיירי באי אפשר לפייסן בע"א דשרי דלא שייך התור' חסה ועיין שבת דף למ"ד כלבים של בית אבא רעבים וא"ל חתוך נבלה והנח לפניהם מיהו אין ראיה דיש לומר דשם עדן אינו ראוי לאדם וגם הרי אסור לאכול עכ"פ לישראל ומותר לתת לכלב והרי מקרא מלא לכלב תשליכון אותו מיהו שם אפשר דמיירי באופן דכבר הסריח ואינו ראוי לאדם כלל אבל זה אינו דהרי למדו מזה דנבילה הראויה לגר קרויה נבילה ואפ"ה הותר לתת לכלב וע"כ נרא' דמה"ד בודאי מותר ואינו רק מדת חסידות ובזה אין ראיה מהמשנה דהמשנה דינא קמ"ל ולא משום מדת חסידות ולפענ"ד העיקר דאנן לא קי"ל כר"ה דהרי אמרו קסבר ודברי המג"א צריכין עיון ועיין חולין דף ח' לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליה לבהמה חייב לעשר וכן אמרו שם דלוקח פירות מן השוק לאכילה ונמלך עליהם לבהמה וכו' הרי מבואר דמאכל אדם מאכילין לבהמה רק מדת חסידות הוא שלא להאכיל לבהמה. אחר זמן רב מצאתי בפסחים דף מ"ו בהא דכיצד מפרישין חלה בטומאה פירש"י דלהאכיל לכלבים אי אפשר שאין שורפין קדשים ביו"ט והר"ן כתב שם שאוכל אדם או תרומה כל זמן שהיא ראוי לאכילת אדם אין מאכילין אותו לכלבים ועיין במהרש"ל שם והמהרש"א שם רצה להסכים דברי הר"ן עם רש"י וזה דחוק למעיין ועיקר כהבנת המהרש"ל ומשמע דמצד סתם מאכל אדם לא אכפת לן רק משום שהוא תרומה וכעין מ"ש התוס' ביבמות ומבוא' דמאכל אדם מותר להאכיל לבהמה ואינו רק מדת חסידות ואולי שאני התם דאם יניחנה כך היה נאסר על אדם אבל פשטת הלשון לא מורה הן: