והנה במ"ש למעלה שנתחדש לי בכ' אדר שני תרי"ג דלר"ח ל"צ לקדוש' אחת רק דלדידיה דל"ל הכנה אפילו אי שתי קדושות הן מותר דמדאורייתא יו"ט מכין לשבת ובזה נתיישב לי היטב דברי התוס' ריש ביצה שכתבו הואיל והכנה דאורייתא היאך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת וכ"ת ע"י עירוב תבשילין היאך אתי עירוב תבשילין דרבנן ועקר לדאורייתא וכתבו דרבה לשיטתו דס"ל הואיל ואף לדידן דל"ל הואיל ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך הכנה ותמה המהר"מ מלובלין דזה קושית הש"ס בפסחים שם והש"ס מסיק דמשום דצרכי שבת נעשין ביו"ט ועיין מ"א סי' תקכ"ז וכמה קולמסין נשתברו בזה ולפמ"ש אתי שפיר דגם התוס' גרסו כר"ח דס"ל לר"ח דיו"ט מכין לשבת והיינו משום דהוא לית ליה הכנה דרבה ואם כן מקשו קושיא חמורה דלדידן דא"ל הכנה דרבה וגם הואיל לית לן אם כן נשאר קושית הש"ס וע"ז הוכרחו לחדש דבדבר האפוי ומבושל לא שייך הכנה כל כך והיינו אף דלרבה אף בזה אית ליה הכנה דאל"כ לא הקשה לר"ח היאך אופין ומבשלין אבל אנן בדידן לא קי"ל כרבה רק בהכנה דביצה דהוא דבר חדש ודו"ק היטב כי לפענ"ד זהו כיון אמת בדברי התוס' והזמן מספיק להוצאת האמת:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (מ״ו)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.