ובזה נלפענ"ד דאף למ"ד שתי קדושות הן היינו משום דבשבת חמור קדושתו אבל מכל מקום צרכי שבת נעשין ביו"ט דהא חזינן דהתור' הקילה ביו"ט שאין צריך שביתה כל כך רק ממלאכת עבודה ולא מאוכל נפש אם כן כיון דהתירה התור' לעשות ביו"ט בשביל יו"ט עצמו מכ"ש שהתירה התור' לעשו' בשביל שבת שקדושתו חמורה כל כך ודוקא לצורך חול הוא דאסור לעשות ביו"ט דהרי יו"ט מצוה לשבות ולא התירה בשביל אוכל נפש של חול דאיך יעשה מקודש חול אבל שיעשה לצורך שבת שקדושתו חמורה זה ודאי דמותר והא דנולדה בזה מותרת בזה למ"ד שתי קדושות היינו משום דשם עיקר הוא דלא יהי' נחשב כיומא אריכתא ע"ז אמר כיון דקדושתן חלוקה אם כן פשיטא אף דשבת קדושתו חמורה אבל מכל מקום לא עשה בו מלאכה כלל וגם ביו"ט עצמו לא נאסר רק משום גזירה אם כן כל שעבר היום לא שייך הגזירה דמכל מקום יומא אריכתא אי אפשר למקרי' שהרי נתוסף על שבת קדושה וא"א לחשבו כיומא אריכתא דלא מצינו שחצי היום יהי' מותר באוכל נפש וחציו אסור אבל מ"מ לענין זה דיהיו צרכי שבת נעשין ביו"ט זה אין לו ענין למה דקדושה חלוקה ואם כן אין מקום לכל הקושיות האלו דאף דשתי קדושות חלוקות מכל מקום צרכי שבת נעשין ביו"ט אך נרא' דאם נימא דהכנה דאורייתא והיינו דאסור להכין מיו"ט לשבת ואם כן שקדושתו חלוקה אי אפשר לומר דהתירה התור' לעשות צרכי שבת ביו"ט ומטעם כיון דקדושת יו"ט קלה מותר לעשו' בשביל שבת דקדושתו חמורה דזה אינו דהא אדרבא עי"ז אסור דא"כ הוה כמכין מיו"ט לשבת ונאסר ואם כן אדרבא אם היה קדושה אחת היה מותר דלא שייך הכנה דרבה דיו"ט לעצמו מותר להכין וכן שבת לעצמה וכל דמקרי קדושה אחת הוה יומא אריכתא ושבת או יו"ט מכין לעצמו ולכך שפיר כתב רש"י דר"ח ס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט בשביל דקדושה אחת היא ומותר דמכין לעצמו ולרבה מותר דהא חזי ליו"ט ואינו מכין בשביל שבת וכל שהכין יו"ט לעצמו שוב הוה מוכן אף לשבת:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (מ״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.