שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ד׳)

והנה לכאורה צריך ביאור דלמה לא אסרו בעירובי תחומין משום מתקן והרי גם בספק חשיכה אסרו לערב עירובי תחומין משום מתקן כמבואר בשבת דף ל"ד וביותר תימה דבהא דאמרו בביצה דף ט"ז דאסור לערב עירובי תחומין ועירובי חצירות כתב רש"י בעירובי חצירות דנראה כמתקן ולמה לא יאסר בעירובי תחומין משום מתקן ועיין פנ"י שם וביותר תימה דבשבת שם משמע דיותר שייך לאסור בעירובי תחומין מבעירובי חצירות וכאן משמע להיפך ועיין פנ"י בביצה דף ט"ז שכרכר הרבה בדברי רש"י הנ"ל ולא הרגיש בזה. ולכאורה רציתי לומר דהרי אמרו בביצה דף ח"י דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין ביו"ט ופירש"י כיון דמדאורייתא טהור מעליא הוא לא שייך מתקן ואם כן דברי רש"י בשבת שם נכונים דבעירובי תחומין עכ"פ י"ב מיל דאורייתא ויש להם סמך מקרא שייך מתקן ועיין רש"י שם משא"כ בעירובי חצירות דאינם רק דרבנן גרידא ולא שייך תיקון ועכ"פ דברי רש"י כאן תמוהים ביותר ולכאורה רציתי לומר ע"פ מ"ש הה"מ דגם כלי שנטמא בולד הטומאה דלא שייך מתקן הוא דוקא בולד הטומאה דעכ"פ ראוי לחולין ולא מקרי תיקון כל כך אבל בכלי גוים דאסורין להשתמש אף בחולין אף שאינו רק דרבנן מקרי תיקון ולפ"ז בשלמא בשבת דקאי במערב ביה"ש אם כן כיון דבה"ש אינו רק שבות כל דעירובי חצירות אינו רק דרבנן א"כ מה"ת שרי לטלטל אף בלי עירוב דבהש"מ דלא גזרו על שבות ועכ"פ לצורך הרבה או לצורך מצוה שרי שוב אין מקרי תיקון כל כך אבל כאן דעיקר הפלפול אם מועיל העירוב על שבת ובשבת א"א לטלטל כי אם ע"י עירוב אף שאינו רק דרבנן אסור ומקרי מתקן ולפ"ז לענין עת"ח לא שייך מתקן דבאמת גוף התיקון אינו תיקון גמור דמה שמתקן באותן אלפים שרצה לקנות שביתה מפסיד לו באותן אלפים שהי' לו מקודם ואם כן כיון דעכ"פ מה"ת מותר לגמרי ורק מדרבנן אסור לא שייך לומר איסור מתקן דאינו תיקון גמור ומותר מיו"ט לשבת ולכך נקט איסור משום מקנה שביתה בשבתא דהיינו ביו"ט כמ"ש רש"י ועיין בספר יום תרועה למהרמב"ח בר"ה דף ל"ב גבי שופר של ר"ה אין מעבירין עליו התחום שנסתפק לר"ע דס"ל תחומין דאורייתא או לרבנן לשיטת הרי"ף והרמב"ם די"ב מיל עכ"פ מה"ת היאך הדין ביו"ט אם יש לו עיקר בדאורייתא ע"ש וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת. והנה לכאורה לפמ"ש דאיסור דרבנן לא חשוב מתקן אם כן איך קאמר רבי מערבין עירובי חצירות ולא עירובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו וכו' והיינו דתחומין אסור גם ביו"ט ואם איתא הא ביו"ט אינו עיקרו בדאורייתא ולא שייך מתקן כלל ומועיל העירוב אבל לפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. אך לפענ"ד נראה בכוונת רבי שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו דלכאורה מה בכך שאינו אוסרו רק למחר מכל מקום מקרי מתקן אך נראה דבאמת צ"ב היאך שייך ענין מתקן במה דהתיקון אינו בא מיד רק למחר וכבר כתבו האחרונים וכן כתב הרב בעל ספר מרכבת המשנה פכ"ג מה"ש דכל דאין התיקון בא מיד לא שייך ענין מתקן והארכתי בזה בכמה מקומות ולפ"ז מכ"ש מיו"ט לשבת דלא שייך תיקון כ"כ אמנם נרא' דזה עצמו מאמר רבי דבשלמא בע"ח שהיום מותר לא שייך מתקן כל כך דמה שמתקן על מחר לא שייך מתקן אבל בעירובי תחומין דהתיקון בא מיד דגם ביו"ט אסור בתחומין ואם כן בא התיקון מיד ולכך אסור משום מתקן: