שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ל״ג)

והנה מן האמור נלפענ"ד לישב הא דאמרו ריש ביצה קס"ד אף מאן דלית ליה מוקצה אית ליה נולד ולכאורה צריך ביאור דמהיכן ס"ד כן עד דפריך קושיא ועיין בתוס' שם שהקשו דר"ש דלית ליה מוקצה לית ליה נולד גבי מסיקין בשברי כלים ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מוקצה דאכילה שייך הכנה רק דשבת הכינה לעצמה ואם כן זהו בדבר שהיא בעולם רק שהיא מוקצה כל שאינו מקצהו בידים שרי אבל בנולד דלא היה כלל בעולם ולא ידע מזה פשיטא דלא שייך הכנה בזה וכשנולדה לא הוכן כלל שנולד דבר חדש ושפיר ס"ד דאסור מן התורה ומעתה במסיקין בשברי כלים דשם אינו רק מידי דאכילה שפיר אף בנולד שרי ולכך מיא בעיבא דהיא מידי דשתיה וצריך הכנה שפיר אסור לר"ש בנולד. ובזה יש לומר מה שכתבו התו' שם דמוקצה דבע"ח חמיר טפי ואף מאן דלית ליה מוקצה מודה בזה וכמו לר"ש במוקצה בידים והיא תימה דמנ"ל זאת ולפמ"ש יש לומר דפשיטא דשייך הכנה והוה כמו דיחוי בידים והיינו ביוני שובך מדחהו בידים ועיין מהרש"א ודו"ק הטב ועיין פ"י בשבת דף מ"ד שם בירר ענין מוקצה לאכיל' ומוקצה לטלטול ובריש ביצה ואילו היה רואה דברי השאלתות האלו היה מוצא ענין חדש ת"ל הפוקח עורים שהרגשתי בדבר חדש מה שלא שערו הראשונים. ובמ"ש נפתחו לי שערי בינה בדברי הרמב"ם במ"ש בפ"א מיו"ט הלכה ח"י כשם שהמוקצה אסור ביו"ט כך הנולד אסור והיא תימה רבה דאדרבא מאן דלית ליה מוקצה אפילו הכי אית ליה נולד כדקס"ד ריש ביצה ומכ"ש ביו"ט דאסור מוקצה דאסור נולד ומצאתי בביאורי הגאון מוהר"י על הלכות יו"ט שהרגיש בזה ונדחק. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה רבינו ביאר דכל שאסור בשבת אסור ביו"ט אף שבות ויש ביו"ט מה שאין בשבת דמוקצה אסור ביו"ט משא"כ בשבת וביאר רבינו הטעם דביו"ט אסור לאכלו עד שיכינו אותה מבערב ויחשוב עליהם לאכול אבל בשבת הכל מוכן וביאור הדברים נלפענ"ד דבשבת בודאי מוכן הכל דהא כל שלא יכין שוב לא יוכל לעשות ולתקנו בשבת וע"כ הכינו מבעוד יום ולא שייך לגזור משא"כ ביו"ט יוכל לחשוב דאף שלא הכינו מבעוד יום כל שהוא מידי דאוכל נפש יתקנו ביו"ט עצמו ושוב לא יהי' לו הכנה והכנה היא תורה ובמידי דאכילה אף לר"ש דלית ליה מוקצה אסור מוקצה מן התור' ולכך גזרו ולפ"ז ה"א דאדרבא נולד דודאי לא מקרי הכנה אם כן לא שייך לגזור ביו"ט דזה איסור תורה קמ"ל דמ"מ אסור ביו"ט וז"ב כשמש. וראיתי בלח"מ שהקשה על רבינו דפסק כר"נ משום מוקצה ולקמן פסק הכנה דרבה ולפמ"ש יש לומר דבמידי דאכילה אף לר"נ מוקצה דאורייתא כשדחה בידים וכל שלא דחה בידים עכ"פ לא היה הכנה מבעוד יום לכך גזרו שוב ראיתי שגם בזה עמד הלח"מ מ"ש דנולד אסור כמו שנאסר מוקצה והלא נולד חמיר והגאון מהר"י נשמט ממנו דברי הלח"מ אלו ולפמ"ש דברי רבינו מזוקקים. והנה מזה יצא לנו דר"נ דאמר דביו"ט מחמרינן במוקצה היינו במוקצה דאכילה וכמ"ש רבינו בהדיא. ולפמ"ש נכון הדבר בטעמו דבזה שייך ענין הכנה ויש מקום שיאסר מן התור' אבל במוקצה דטלטול וכדומה גם ר"נ מודה דיו"ט דמי לשבת. ובזה יש לישב קושית הרא"ש סוף ביצה שהקשה דר"נ אדר"נ ולפמ"ש יש לישב דמשום רחל לגיזתה נקט גם עז לחלבה וברחל לגיזתה גם ר"נ מודה דשוה יו"ט לשבת ודו"ק היטב ועיין שער המלך פ"א מיו"ט הלכה י"ג ויש להאריך בדבריו ואין הזמן מסכים כעת: