ובזה ממילא יש לישב דברי רש"י דהא הוא פסק בביצה דף ל"ג כר"ש אף ביו"ט וא"כ דוקא בדחיה בידים דס"ל מוקצה וכן בלא הוכנה או משבת ליו"ט דלא מועיל הכנה שוב אסור מן התורה וכמ"ש ודו"ק. איברא דלפ"ז היה נרא' דנבלה שנתנבלה בשבת שאח"כ יו"ט דלא שייך הכנה יהי' אסור מן התור' אבל זה אינו דבזה לא שייך ענין הכנה דעל סעודת אדם קפיד רחמנא על סעודת שבת ויו"ט שיהיו מוכנים ולא על סעודת כלבים ובכל ענין שרי לר"ש. ולפ"ז נלפענ"ד דמאן דפסק מוקצה כר"י אף בשבת דעלמא שאינו אחר יו"ט ספיקו אסור כיון דאם היה מוקצה בידים היה שייך הכנה והיה אסור מן התור' אם כן שוב עיקרו בדאורייתא מקרי ואסור וזה נרא' בסברת התוספות ישינים ובמהרש"א בביצה דף ג' שכתבו דלר"נ לא פריך דמוקצה חמירא והוה כעין דאורייתא ובפנ"י הקשה מהא דכתבו התוס' בביצה דף ד' ע"ב ד"ה תנן דמוקצה אין עיקרו מדברי תורה ולפמ"ש אתי שפיר דשם במוקצה דטלטול וכאן במוקצה דאכילה דעיקרו מן התורה כגון אם לא הוכן מבעוד יום ודחאו בידים או ביו"ט אחר השבת וזה ברור:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ל״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.