ובזה י"ל הא דאמרו בפסחים דף מ"ו לדידך דלית לך הואיל היאך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת א"ל משום ע"ת ומשום ע"ת שרינן איסור תורה א"ל מדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט ומדרבנן הוא דאסור גזרה שמא יאפו מיו"ט לחול משום ע"ת שרי. ולכאורה תימה למה לא משני ר"ח דלית ליה הכנה כמו דס"ל לר' יוחנן בביצה דף זיי"ן ועיין בתוס' עירובין דף ל"ח ד"ה אמר ולפמ"ש אתי שפיר דזהו דמקשה כיון דעכ"פ חז"ל אסרו מוקצה אם כן שוב בעי הכנה כמ"ש ושוב הוה מלאכה דאורייתא דהא רבנן אחשביה למלאכה דהא צריך שיזמין ואם כן הוי ליה מלאכה ומידי דהוי על אכילת כלבים דכל דאחשביה התורה לשריפה אף זה מקרי מלאכה וה"ה אם רבנן אחשביה ואם כן ניהו דלית ליה הכנה דאורייתא אבל עכ"פ מדרבנן מקרי מלאכה ולזה משני משום ע"ת ומקשה משום ע"ת שרינן איסור תורה דהיינו כל דנקרא מלאכה ולזה אמר כיון דמדאורייתא עושין צרכי שבת ביו"ט ורק מדרבנן ועל ידי ע"ת דאדרבה לא אקציה כלל ודעתו לעשות ביו"ט על שבת שוב מותר ויתכן יותר דעכ"פ מיו"ט לשבת ודאי מקרי מלאכה כל דרבנן אסרו מוקצה שוב שייך אין יו"ט מכין לשבת דבעינן והכינו את אשר יביאו ומשני משום ע"ת:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ל׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.