ובגוף הענין דמקני שביתה לכאורה לפמ"ש הר"ן בפ"ק דכתובות דהא דר"א אתפיס מטלטלי ולא הוה כקונה קנין בשבת דדוקא בפרהסיא אסור ושם הוה בצנעא ועיין ח"מ וב"ש סי' ס"ו וא"כ לכאור' כאן הוה צנעא וצ"ל כיון דמוכחא מלתא דצריך להזמין בפה ולהכין הוה כפרהסיא. ובזה נלפענ"ד מ"ש התוס' דלמקני שביתה דאסור היינו משום הכנה דאין מכין מיו"ט לשבת ולכאורה הדברים דחוקים דמה ענין איסור מקני שביתה להכנה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אם קונה שביתה בצנעא מה שייך כאן הקנאה רק כיון דאין מכינין מיו"ט לשבת והיינו הכנה בפה כדאמרו בעירובין דף ל"ח מי סברת דאזיל ואמר דאזיל ושתיק הרי דאזיל ושתיק לא מקרי הכנה והיינו דהוא צנעא אבל הכנה דאמר היא מקרי פרהסיא ואסור משום מקני וממילא ענין הקנאה היא רק בשביל הכנה דהוה פרהסיא ובזה שפיר מבואר החילוק שבין הכנה בידי שמים לבידי אדם משום דהכנה דבידי שמים הוה כאזיל ושתיק ולא שייך אזיל ואמר משא"כ כאן דאזיל ואמר דאסור ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.