שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (כ״ו)

שוב ראיתי ברש"י דף ל"ו שביאר בהדיא דתחלת היום היינו תחלת בין השמשות וסוף היום היינו סוף בין השמשות והוא הדבר אשר דברתי דהיינו בכניסת השבת. והנה בהא דאמר רבה דחול מכין לשבת ואין יו"ט מכין לשבת פירש"י בביצה דרבה לטעמיה דס"ל מוקצה דאוריי' והתוס' בעירובין דף ל"ח ד"ה אמר כתבו דלא נהירא ועוד הא הדר ביה רבה בפסחים דף מ"ז ועיין בר"ן ריש ביצה שדחה גם כן דבריו ועיין מג"ש ופ"י שם שסברו לישב שיטת רש"י. ואני מצאתי דבר פלא בשאלתות ריש פרשת בשלח שכתב דאסור להון לדבית ישראל למיכל ביומא דשבתא מדעם דהוה מוקצה מאתמול לאכילה כגון תאנים וענבים דאסקינהו ליבשינהו וביה"ש לא יבשו ויבשו למחר אסור למיכל מיניהו דלא אזמין לאכילה מחולא דכתיב והכינו את אשר יביאו אמר רבה מהאי קרא דחול מכין לשבת ואין יו"ט מכין לשבת ואפילו לר"ש דלית ליה מוקצה וכו' בגרוגרות וצימוקים מותרים הנה זכיתי שדברי זקני רש"י ז"ל מבוארים בשאלתות שכל דבריו דברי קבלה דהכנה דרבה מטעם מוקצה הוא. אבל נוראות נפלאתי על הגאון דלדבריו מוקצה אסור מן התור' ואי אפשר לומר כן דמוקצה אינו רק דרבנן והרי רבה גופא הדר ביה וא"כ איך כתב הגאון להלכה דהרי לדידן ודאי מוקצה אינו רק מדברי סופרים והרי לר"נ בשבת ל"ש מוקצה כלל ומיהו עכ"פ גרוגרות וצימוקים הוה מוקצה אף לר"ש אבל גוף הדבר תמוה דזה א"א לומר כלל דר"ש יהיה אוסר במוקצה ד"ת וביותר תמה אני דאם כן מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים מותר כדאמרו בביצה דף כ"ז והשאלתות בעצמו הביאו מ"ט דיהיה מותר והשאלתות ביאר כיון דגוף אוכלא היה ראוי אף שהוא אקצה מדעתו לא אזלינן רק בתר האוכל והיא תימה דכל שהוא הקצהו עכ"פ לא הכינו והרי סעודת שבת בעי הכנה. ולכאורה היה נראה לומר כיון דאמרו בעירובין דשבת מכינה לעצמה אם כן עיקר הכנה היינו שאין יו"ט מכין לשבת ולא שבת ליו"ט אבל מה שלא הכין הוא מחול לא אכפת לן כל דהוכן מעצמו ודוקא כשבאמת הקצהו מדעתו כמו גרוגרות וצימוקים א"כ פשיטא דלא מקרי הכנה אבל מה שהוכן מצד עצמו אף שהוא לא ידע ואלו ידע לא היה מקצהו היא מקרי הכנה וכן נראה מרש"י ועיין ברש"י בביצה דף כ"ו דכתב דלכך מותר במוקצה שאין הבעלים מכירין דהוא לא הקצהו אלא ליבש והרי יבש והוכן מבע"י כמפורש בשאלתות ולפנינו כאן אינו כן ועיין בהגהת שאילת שלום ועכ"פ יש לומר דכל שהוכן מעצמו ואין כאן מוקצה דלא בעי שיכין מחול רק שלא יקצהו: