והנה בהא דהקשו התוס' בדף ל"ח ד"ה והא בעינן דמשמע דניחא ליה אי לא בעי סעודה הראויה מבע"י אע"ג דסוף היום קונה עירוב ואמאי והא א"י להיות שם במקום שמונח עירובו להס"ד דמניח אלפים לכאן ואלפים לכאן והניחו בקושיא ולפמ"ש א"ש דבאמת כבר כתבתי דתחלת היום היינו בכניסת שבת ממש וכן מבואר מדברי התוס' בעירובין דף למ"ד ד"ה ולפרוש ואם כן הא דסוף היום קונה היינו בבין השמשות ואם כן אם נימא דסוף היום קונה הא לא גזרו על השבות בין השמשות וא"ל כיון דמיירי בין ביו"ט סמוך לפניה בין לאחריה ואם כן לפמ"ש המג"א דבאפוקי יומא גזרו על שבות בין השמשות ואם כן שוב קשה דזה אינו דעכ"פ היה ניחא ביו"ט הסמוך לפניה לכך מקשה דאם נימא דתחלת היום קונה שוב לא הוה סעודה הראויה מבע"י כלל ודו"ק. אמנם בפשיטות יש לישב קושית התוס' דהנה התוס' מקשים דהא עכ"פ ראוי לאותן שבתחום כמו דמערבין לערוב בתרומה דראוי לכהנים ולפענ"ד ל"ק דהא אם נימא דתחלת היום קונה אם כן אם היה נאכל מבעוד יום פשיטא דל"ק עירוב דבחלות היום כבר נאכל עירובו וא"כ כל שהוא רחוק מעירובו יותר מאלפים ואינו יכול להגיע שם א"כ כל שבעינן סעודה הראויה מבעוד יום הא לו אינו ראוי ואיך יאכלו אחרים שוב לא יקנה לו דבשלמא כשהיה יכול להגיע שם א"כ היה ראוי לו לאכלו והיה מניח עירוב אחר וא"כ שוב כשחשך היום ולא אכלו א"כ נשאר עירובו קיים אבל כל שלא היה יכול להגיע שם אם כן לו אינו ראוי ולאחרים כיון שהיו יכולים לאכלו ע"כ דהפקירם גם להם והוה כנאכל עירובו דהא הוה ע"כ הפקר לאחרים וא"כ כשיקדש היום אין לו עירוב דכל שיכולים אחרים לאכלו שוב אין עירוב שלו וז"ב. ולפ"ז אם נימא דסוף היום קונה עירוב אם כן אף שיאכלוהו אחרים כבר נקנה לו השביתה. ויש להמתיק הדברים לפמ"ש המהרי"ט בראשונות סי' ק"נ דכל שמזמין אחרים לאכול שלו לא זכו עד שיאכלו ואם כן בשלמא אי סוף היום קונה אם כן הוה שפיר עירוב דעכ"פ דירתו שם רק שמזמין אחרים לאכול ועד שאכלו הוא שלו וכבר נקנה לו העירוב אבל אם תחלת היום קונה שוב כבר נאכל עירובו ואין לו מה שיקנה לו וזה ברור מאד מאד לפענ"ד דמ"ש התוס' לתרץ דהוה כמו נתגלגל חוץ לתחום הוא דחוק לפע"ד דשם אי אפשר לומר דהוה כמו שדר שם דהא א"י להגיע שם אבל כאן שפיר יש לומר דשם דירתו ואף דא"י לאכלו אטו בביתו לא יוכל להזמין אורחים שיאכלו ושפיר מקרי סעודה הראויה מידי דהוה אתרומה דלא בעי שיהי' הוא האוכל רק דראוי לאכילה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (כ״ה)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.