שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (כ״ו)

וכעת אני כותב בטריסקאוויטץ שנת תרי"ב י"ב אב ד' ואתחנן ואין לי שום ספר וגם קשה במימר אפשר בכתב גם כן דמועיל וגם במקלל חברו בשם וצ"ע במגן גיבורים סי' מ"ז ואינו לפני. הן אמת דגוף סברת הלח"מ היא תמוה דכיון דהעדים טרם שנחקרה עדותן בב"ד עדיין יכולים לחזור בהם אם כן מה בכך שיכול להיות ע"י מעשה סוף סוף הא המעשה לא גמר הדבר רק מה שלא חזר בו ואם כן שוב הוה לאו שאין בו מעשה וגם הא עיקר מה שמועיל כתב היא כל שראוי להגיד בפה דוקא ואם כן כל שבע"פ לא נחשב קול למעשה אם כן אף שחותמין בכתב לא מחשב כמעשה דהא לא כשר רק משום שיכולין להגיד ע"פ מיהו זהו אפשר לדחות דעכ"פ כל שראוי להגיד בע"פ מועיל הכתב ואם כן הו"ל כמעשה אבל מ"ש שהמעשה לא נגמר כיון שיכול לחזור בו זה נראה נכון. ובזה ממילא מיושב מה שהקשיתי מנשבע ומימר דעכ"פ כל שיכולין לחזור בו לא מועיל המעשה ומה שלא חזר בו זה לא נחשב למעשה. ובזה נראה לפענ"ד מה שאמר ר"י לא תתני מימר שבדיבורו קא עביד מעשה והיינו שהרי הרמב"ם כתב דמימר ל"מ חזרה תכ"ד ועיין בש"ך חו"מ סי' רנ"ה ובקצה"ח שם האריך בזה דמימר ודאי לכ"ע ל"מ חזרה תכ"ד שהרי אין נשאלין על התמורה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מנדרים ה"ו ומקורו מהירושלמי כמ"ש המלמ"ל שם דכן ס"ל לר' יוחנן ע"ש בהלכה ו' ולפ"ז שפיר אמר דלא תתני מימר דהרי בדיבורו עבד מעשה וא"כ יוכל להיות ע"י מעשה ויתכן יותר לפמ"ש הלח"מ פח"י מסנהדרין לחלק דבחסימה ועדים זוממין נמשך המעשה ע"י דיבורם ע"ש ואני אומר דדבריו יש להם סעד מהא דאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא קא עבדי וביארו התוס' דדיבור שע"י בא מעשה מחשב גם כן כמעשה ולפ"ז גם כאן כל דיבור שבא לידי מעשה מקרי מעשה אך אם נימא דיכול לחזור בו אם כן מה בכך שנחשב כמעשה כיון שעדיין לא נגמר ומה שלא חזר זה הוה לאו שאין בו מעשה ולפ"ז מימר דלא מצי לחזור בו שוב הו"ל דיבור שנמשך ממנו מעשה: