שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (י״ז)

אמנם בגוף הקושיא לפענ"ד מזה ראיה למ"ש הרר"י בפרק כיצד משתתפין דמותר לערב ברגליו אף לדבר הרשות וכ"כ הב"י סי' תט"ו מדעתי' דנפשיה ובתשובה ביארתי הטעם באורך וישבתי כל קושיו' האהע"ז שם ואכ"מ ואם כן שם דפריך מר' יהודה דמערב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני וע"ז משני גם כן דאזיל ושתיק ואם כן שם קשה מהך דלא יטייל דהא ברגליו מותר לערב אף לדבר הרשות ודו"ק כי היא ראיה גדולה לשיטת הרר"י והב"י. והנה בהא דפריך רב חסדא דרב אדרב הקשה במהרש"א דלמה לא פריך דרב אדרב בענין עירוב דכאן פסק דשתי קדושות הן ואילו בביצה דף י"ג פס' רב דהלכה כת"ק דרבי ביו"ט שחל להיות ערב שבת דאין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות וע"כ משום דקדושה אחת היא כיון דלא אסיק אדעתיה איסור הכנה כמ"ש התוס' בעירובין שם וכתב המהרש"א דאפשר דר"ח הכא לא הוה ידע ההיא פסקא דרב בפ"ב דביצה וזה דחוק ואני תמה דהא ר"ח אמר שם הלכה כרבי לאיסור והיינו כשמואל דאמר הלכה כרבי ולאיסור היינו כדאפיך ר"א דרבי ס"ל לאסור ות"ק מתיר ואם כן לפ"ז ר"ח גם כן ס"ל דרב פסק כת"ק היינו לקולא דרק עירובי תחומין אסור וא"כ יש מקום לומר דעירובי תחומין אסור משום מקני שביתה ובעירובי חצירות שרי דלא שייך מקני שביתה ובאמת לא שייך הכנה ושתי קדושות הן ואם כן אין מקום לקושית המהרש"א כלל והתוס' כתבו דרב פסק כת"ק והיינו למה דלא אפיך ות"ק לאיסור אבל ר"ח ע"כ ס"ל להיפך ואם כן אין מקום לקושית המהרש"א ודברי המהרש"א צע"ג: