שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ט״ו)

ובזה נראה לפענ"ד מה שהביא הרב השואל דברי הרז"ה והרר"י בפ"ק דעירובין דגורסין בהא דאמרו אלא הא דתנן ר"א אומר וכו' והא קא מכין מיו"ט לשבת וביאר הרי"ף דרבים מחקו זאת משום דק"ל והא שבת מכינה לעצמה דתחלת היום קונה עירוב והוא חזר וקיימה דכוונת הש"ס כיון דהוא רחוק אלפים מכאן ואלפים מכאן והוא ביום ראשון חוץ לתחום שרוצה לילך בשני וא"כ צריך ביום שני לחזור ולקנות שביתה הו"ל כמכין מיו"ט לשבת ומזה הבין הרב השואל דהרז"ה חולק על דינו ולפמ"ש באמת דברי הרז"ה נכונים דבכה"ג ודאי דהוה כמכין מיו"ט לשבת ומה שהקשה הנוב"י על שיטת הרז"ה שם קושיות דאיך הקשה מתחלה מסיפא ואחר כך הקשה מרישא דר"א וגם היאך אמר בש"ס אי הוה שמיע ליה למר הא דתניא לא יהלך אדם לסוף שדהו והא לדברי הרז"ה כל עיקר קושית הש"ס דקא מכין מיו"ט לשבת הוא משום דאסור דהרי"ז כמטיל סמוך לפתח מדינה כמ"ש הרז"ה בעצמו וא"כ מה מקשה הש"ס אח"כ והא רבה שמיע ליה זאת ומשני דכל דלא אמר לא מוכחא מידי והניח בתימה ובאמת שהדברים מרפסין איגרא לשטת הרז"ה. ולפע"ד נראה דהנה הקושיא הראשונה לק"מ דקושיא ראשונה אינו מעין קושיא אחרונה ודרך הש"ס בכל מקום דמקשה ליה קולא מה שיש לו מקום לתרץ ואח"כ מקשה לו החמורה והנה בתחלה מקשה לרבנן דס"ל דאינו מערב רק לרוח אחת ואם כן לא שייך כלל הכנה חדשה ורק עיקר הקושיא דאם סוף היום קונה הוה כמכין מיו"ט לשבת וע"ז מקשה לו קושיא חמורה דהא לר"א דמערב לשני רוחות אם כן הוה כהכנה חדשה ואסור ואם כן שפיר מקשה לו מתחלה מרבנן ואח"כ מר"א. אך בקו' השניה נלפע"ד דכיון דעיקר התירוץ הוה דכל דהוא בסוף אלף לכאן הוה כמדומע שכבר יש לו בכאן מדרך רגל לפי זה נראה לפי ענית דעתי ברור דאחר דהש"ס מקשה כמאן כריב"נ דחפצי הפקר קונין שביתה וחידושא דרבנן הוא דכל דמצי אמר שוב קונה אף בלא אמר לפי"ז שפיר מקשה דהא לא מצי אמר דבאמירה שאמר שרוצה לקנות שביתה הרי קונה שביתה חדשה וזה שוב אסור וע"ז משני דכל דלא אמר אף דמוכחא מלתא לא אכפת לן: ובלא"ה נראה לפענ"ד דעיקר קושית הש"ס כיון דכל עיקר ההיתר הוא משום דבמחשבה לא אכפת לן ולא מקרי הכנה וע"ז מקשה דהא חזינן דבשבת אסור. אף מחשבה בעלמא דלא יטייל אדם כדי שיכנס למרחץ ואם כן אף שתיקה אסור והוה ממצוא חפצך דאסור וע"ז משני דשם הוה מחשבה הניכרת וכאן לא הוה מחשבה הניכרת ודו"ק היטב: איברא דגוף הקושיא צריך ביאור כיון דהא דאמרו לא יטייל היא בשביל ממצוא חפצך כמו שפירש"י שם ואם כן הא קי"ל דחפצי שמים מותר כמבואר סי' ש"ו וכיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה כמבואר סי' תט"ו ואם כן לא שייך ממצוא חפצך: