שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (י״ג)

ובזה יש לישב קושית הריטב"א בעירובין שם דאחרי דהוכיח רבי ערב ברגליו אף במערב לכתחלה ברגליו סגי משא"כ במערב בפת ע"ז הקשה דאם כן למה לא התיר ר"י לערב ברגליו בתחלה ביום טוב שני ע"ש שנדחק בתירוצו. ולפמ"ש א"ש דניהו דסגי בשתיקה כל שמערב ברגליו דכל שהלך שם א"כ אין לך גילוי דעת גדול מזה דרוצה לקנות שם שביתה וא"צ שיאמר דבשלמא בפת אפשר דמחזיר בו ויקח הפת אח"כ לביתו משא"כ בהלך ברגליו ולפ"ז זהו לענין דנחשבה שתיקה דא"צ אמירה אבל לענין דלא מקרי הכנה ל"ש בזה דהוה כתורם טבל או דמאי שלא נתקן עדיין וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד מה שכתב הט"ז סי' תט"ז ס"ק ג' דיכול לערב בפת גם לרוח אחרת כל שכבר עירב בראשון ובפרישה כתב דבפת ודאי אסור לרוח אחרת אבל ברגליו מסתפק הפרישה אם לערב לרוח אחרת ולפמ"ש לרוח אחרת אפשר דגם ברגליו אסור דהא שביתה חדשה היא והוה הכנה מיו"ט לשבת דאסור דלא נתקן בתחלה ולפענ"ד היה נראה לחלק דאם רצה לערב לרוח חדשה לגמרי ובמקום שלא היה יכול לבא ברגליו ביו"ט ראשון אם כן יש לומר דאסור אבל במניח בסוף אלף אמה לכאן וסוף אלף אמה לכאן ע"ד שאמרו בעירובין שם דאז עכ"פ יש לו אלף אמה אם כן שוב הוה כמדומע בזה מותר לערב ברגליו ובזה י"ל דאין סתירה מדברי הרשב"א בעבוה"ק שמתיר לרוח אחרת ובריטב"א אוסר וכבר נתקשה בזה בנוב"י שם סי' מ"ח ולפמ"ש יש לישב ובזה ממילא י"ל דגם בפת בכה"ג דאינו רוח חדש ממש בודאי מותר ובש"ס אדרבא משמע דבפת יותר מסתבר דיקנה בשתיקה ממערב ברגליו ועיין ברש"י ד"ה והא ודו"ק: