והנה בהא דאמרו ולימא מר מפני שהוא עף והקשו בתוס' דאם כן בחול גם כן אסור וקשה לי טובא דהא נ"מ אם עבר והדליק דאם נימא דהאיסורהוא מפני שהוא עף כל שעבר וסכן עצמו מה דעשה עשה אבל אם אסרו להדליק נר על שבת לא יצא י"ח דאף בדרבנן אם אסרו חז"ל לא יצא דאל"כ מה הועילו בתקנתם ואפשר דאביי לשיטתו דס"ל דאף בדאורייתא אם עבר על מימרא דרחמנא מה דעשה עשה אבל רבא לשיטתו שפיר אמר חדא ועוד והיינו דלכתחלה באמת אסור מפני שהוא עף ובדיעבד אסור משום שהוא מסתפק. ומ"ש הגאון לישב קושית התוס' דנ"מ במקום דאין חשש דליקה כגון בכיפה של אבנים דלא שייך דליקה דמותר משא"כ משום חשש איסור דאסור בכ"מ לק"מ לפע"ד אביי מקשה על לכתחלה דאסור משום טעם אחר והיה לו למחשביה דיהיה אסור גם בחול ובדיעבד לשיטת אביי יצא אף לטעם שמא יסתפק וכמ"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״א (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.