שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״א (י״ד)

אמנם גוף דבריו דלא חיישינן רק בנר של מצוה לא ידעתי אם רצו לבטל נר של חובה ומצוה משום חשש מכ"ש נר של בטלה או רשות בשביל חשש שמא יכבה ויתקן והתוספות כתבו דכל שיש לו נר כשר יזכור ולא יטה והיינו שיהי' לו היכר ולפענ"ד היה נרא' הטעם דכשר ביש נר אחר משום דמה דפסול השמנים שאינם יפין אף דהן למצוה ויתבטל המצוה הוא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה דהא יש עבירה באותן שמנים חשש דרבנן ושמא יבא לידי איסור תורה ולפ"ז כל שיש לו נר כשר ויוכל לצאת באותו הנר אם כן לא הוה מצוה הבאה בעביר' ועיין ט"ז סי' י"א באו"ח ובתוס' סוכה דף למ"ד. ובזה יש לי פלפול למה דקי"ל דמדליקין ומוסיפי' והולכין בנר חנוכה ומן הדין סגי בנר אחד בכל לילה אם בזה סגי בנר אחד כשר ולא הוה מצוה הבאה בעביר' בזה ודו"ק. ומ"ש להקשות על דברת הט"ז דהקשה בסי' תרע"ג דלשתרי ביש אחר עמו דלא יטה שהאחר יזכירו וכתב דמכל מקום אי אפשר שלא יטה וכוונתו דודאי יטה וכמ"ש בתוספות ישינים דף כ"א ודף כ"ג ולפ"ז בצרי דאינו רק חשש שמא יסתפק או בשמן שריפה דאינו רק חשש שמא יטה שימהר לשרפו א"כ בזה מועיל אחר עמו הנה לפענ"ד נרא' כיון דבשאר שמנים שאינם יפים לא התירו כשיש אחר עמו לא רצו להוציא אותן שמנים וגזרו עליהם שמא יטה ויטעה גם בשאר שמנים שאינם יפים ויתיר כשיש אחר עמו ושם בודאי יטה וז"פ. ובגוף קושית הט"ז עיין בנקה"כ סי' ק"י מ"ש בשם הגאון מו"ה גרשון ז"ל בעל עבודת הגרשוני בענין זה דעשרה מסתפגין באלונטית אחת ע"ש ודו"ק: