שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״א (י״ב)

והנה בהא דאמרו דהמסתפק חייב משום מכבה ופירש"י כיון דהוקצה לכך חייב משום מכבה והפני יהושיע נתקשה בזה דכיון דהוקצה לכך למה לי טעם משום מכבה והנה הרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י אמר דיש ליישב דהנה באמת הך מכבה היינו רק גרם כיבוי שבאותו עת שנוטל השמן אינו מכבה עדן וע"ז אמר דלפמ"ש הנימוק"י בכיצד הרגל דלמ"ד אשו משום חציו היאך מדליק הנר בע"ש והרי כל שדולק בשבת הוה חציו והוה כמדליק וכתב דהוה כאילו עשה כל הדליקה בע"ש ואם כן מה שנוטל השמן הו"ל מכבה גמור דהא הו"ל כאלו כבר נדלק כולו מע"ש והמסתפק חייב משום מכבה ממש והא דחשיב ליה בשבת דף ק"כ לגרם כיבוי היינו שם בטלית שאחז בה האור מעצמו והרי גם למ"ד אשו משום חציו כל דנפל דליקה בחצר אחרת הו"ל ככלו חציו כדאמרו בב"ק דף כ"ג. והנה אף כי דבר חכמה אמר אבל אין שמועתו מכוונת דמלבד דגוף דברי הנימוק"י אינם רק שכיון שם דאי שולח חציו הו"ל כאילו עשה כל ההדלקה מע"ש דמה שנדלק הכל מכחו הראשון בא אבל מכל מקום אי אפשר לומר דמה שידלק אח"כ יהי' כאלו כבר דלוק והולך זה אי אפשר רק לענין חיוב הדלקה אמרינן דהכל הולך אחר תחלת ההדלקה וזה ברור ופשוט אף גם דכיבוי באמת הוה מלאכה שאצל"ג ועיקר כיבוי שהי' במשכן לעשות פחמין ומתקנין ע"י כיבוי זה שיהי' למלאכת צורפים כמ"ש התוס' בשבת דף צ"ד ד"ה ר"ש ולפ"ז כאן שאינו מכבה תיכף רק שיהי' גרם אח"כ לכבות אם כן שוב הוה מקלקל ואינו צריך לגופה מיד דעכ"פ בעת שדולק אי אפשר לעשות עוד פחמין ולא הוה מתקן מידי ופטור וז"ב וגם מה שדימה טלית שאחז בה הנר לנפלה דליקה המעיין בב"ק יראה דעיקר הטעם שם דכלו חציו קודם וע"כ אין לדבריו מקום: