שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (ה׳)

והנה מ"ש מעלתו אחר שצדד הרבה צדדים להתיר חפש ומצא תקנה שר"א יתחרט על נדרו וישאל עליו ויתירו לו ב"ד הת"כ דהא קי"ל דת"כ יש לו התרה וחכם עוקר הנדר והשבועה מעיקרו ואף באכלה כלה נשאל עליו כמבואר ר"ס רל"ח ס"כ ביו"ד וע"ז הביא דברי הדג"מ שכתב דוקא אם היה שוגג נפטר מקרבן ואם מזיד נפטר ממלקות אבל אם היה מזיד ולא התרו בו לא שייך שאלה כלל וע"ז כתב מעלתו דברא"ש איתא להיפך בשבועות דף כ"ח וכן מבואר בדברי ראשונים ואחרונים ז"ל דאף בזמן הזה שלא התרו למלקות יכול לשאול עליו. הנה מה דכייל מר בקבא רבה שמכל הראשונים והאחרונים לא נראה כן באמת שברא"ש מבואר כן אבל נמצא בתמים דעים סי' רל"ז הביאו הכנה"ג כתב בהדיא כדברי הדגול מרבבה וכ"כ בשו"ת אא"ז שער אפרים סי' ע"ב דף נ"א לפרש כן דברי התוס' בגיטין דף ל"ה ע"ב בתוס' ד"ה במ"ש דגם גבי חכם קשה דידירוה ותאכל לאלתר ותמה שם זקני הגאון ז"ל דהא בחכם יכול לשאול אף שאכלה כולה וע"ז כתב דע"כ ס"ל להתוס' דבכה"ג שאכלה במזיד ולא התרו בה ל"מ שאלה ובחבורי כת"י על יו"ד ח"ב בסי' רל"ח שם הארכתי בזה עכ"פ דברי הדגול מרבבה אין לדחות ועיין שעה"מ פ"ג שם פ"ו משבועות הי"ח. ובזה הן נסתר מחמתו מה שרצה מעלתו להביא ראיה דאף שמתרין לו אח"כ מ"מ צריך כפרה על מה שעבר מקודם והביא ראיה מהך דכתב הרא"ש בנדרים פ"ג סי' ה' ופרק יוה"כ סי' כ"ח דאף לפי מנהג הקדמונים שהיו אומרים מיום שעבר עד יוה"כ זה אפ"ה צריך התרה כדי להנצל מן העונש וע"ז הקשה מעלתו דהא כל שיתיר אח"כ אין צריך התרה אבל לפמ"ש באמת הרא"ש לשיטתו דס"ל דמועיל התרה כל שעבר במזיד ולא התרו בו ואף בשוגג בזה"ז שלא שייך קרבן ומלקות וכ"כ בשעה"מ שם בהדיא. אמנם גוף הדין לפענ"ד לא מועיל בגט וזה דאף אם נימא דבכל השטרות מועיל בנשאלו על נדרים ונעקר למפרע מכל מקום בגט ודאי לא מועיל כיון דקיימא לן עידי חתימה כרתי ואם כן צריך להיות בשעת החתימה שיהי' ספר כריתות והרי בשעת החתימה לא היה ראוי לעדות ובשלמא בכל השטרות דאף אם נימא דעידי חתימה כרתי מכל מקום כיון דלא איברי סהדי אלא לשקרא אם כן לא היו בשעת מעשה פסולים דנעקר הנדר למפרע אבל כאן דבעי עידי חתימה ואם כן בעי שיהיה הגט כורת בשעה שחתמו ואז היו פסולים וגדולה מזו מצינו בתוס' גיטין דף כ"ד ע"ב ד"ה לאיזה דאף מאן דסבירא ליה בעלמא יש ברירה מכל מקום הכא מודה דבעי שיהיה בשעת הכתיבה מבורר דוכתב לה לשמה בשעת כתיבה היא ושיטת הרמב"ם דכל פסול תנאי בגט קודם כתיבת התורף הוא משום דבעי שיהי' ספר כריתות ואף שנתקיימו התנאים בשעת כתיבת הגט לא היה כריתות כמ"ש הה"מ פ"ח מגירושין ומכ"ש בזה דבשעת מעשה לא היה עדות כלל וזה ברור לפענ"ד ומכ"ש למנהגינו שלוקחין כת אחת לחתימה ולמסירה כמבואר סי' קל"ד ואם כן פשיטא דבשעת החתימה והמסירה פסולים היו וזה פשוט וברור: