שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (ד׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשה בתומים ס"ק ג' להריב"ש דניהו דהוה לאו שאין בו מעשה מכל מקום למה לא יהי' נפסל מדרבנן עכ"פ כמו בכל לאו שאין בו מלקות דנפסל מדרבנן כמבואר בס"ב בהג"ה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוה שבועה דלהבא ולא נפסל לשיטת רש"י רק דהתוס' ס"ל דגם בלהבא מהראוי לפסול דהרי עבר בשאט בנפש על השבועה וא"כ זהו בעובר בפועל אבל כל שאין בו מעשה הרי בשביל קלות האיסור לא נפסל מן התורה אף דמדרבנן נפסל דמכל מקום עבר עבירה דרבנן אבל כאן מכל מקום בשעה שנשבע לא יצאה שבועה לשקר מפיו ואם כן לא נפסל בזה וז"ב ודו"ק. ומ"ש מעלתו לצדד ע"פ דברי הגאון בעל נתיבות המשפט שצידד להתיר בסי' ל"ו בתשובה שם לענין הג"פ שהיו עדים קרובי' זל"ז שכתב עפמ"ש הנו"ב מהדו"ק חלק אהע"ז סי' נ"ח דבקידושין וגיטין כל שלשה רשאין לעדות מעצמם ואם כן שוב לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול דראיית עדים פסולים אינו פוסל ראיית הדיינים ואם כן לדידן שצריך שיהיו שלשה בנתינת הגט אף דעד החתימה הוא פסול אינו פוסל והאריך בזה לבאר דבריו הנה אם כי היה רב גדול וקרוב הוא לנו כבר נודע דתורה דכתיב בה אמת אין הולכין בו בתר רב וקרוב והיה הדבר כמו זר בעיני עד שראיתי בגוף דבריו ומאד תמהני שהעלה את המדומה כזה לענין דינא דמלבד דכל דבריו וסברותיו שם הם מרופים מאד כאשר יראה המעיין אף גם דלדבריו יתבטל כל הענין דנמצא אחד מהם קרוב או פסול בגיטין וקידושין והרי התוספות והרא"ש במס' מכות דף וא"ו הקשו דאיך נמצא גיטין וקידושין שיהיו כשרים הא יש שם קרובים ופסולים הרבה דנעשו בפומבי ע"ש ולדבריו מה קושיא הא בודאי ניתן הגט או הקידושין בפני ב"ד של שלשה דיינים ולא שייך כלל ענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"ל דקושית התוס' בלילה דהא הוה גט כמו דין ואין מגרשין בלילה כמבואר סי' קכ"ג באהע"ז ולדעת גדולי הפוסקים דאין מקדשין בלילה דאתקש הויה ליציא' וע"כ אין מקום לדבריו לפענ"ד וחלילה לסמוך ע"ז אף בשעת הדחק: