שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (כ׳)

והנה מבואר דלא כדבריו דלדברי הנתיבות למה לא יועיל בגט כיון דגוף הגט חתום בעדים ומועיל אף דמחייב לאחריני ומועיל כמ"ש שם וגם גוף דבריו תמוהים דמ"ש דבחליצה לא שייך כל זאת ומהימן אף בדבר שבערוה וזה היפוך מדברי הנימוק"י שכתב בהדיא דהוה דבר שבערוה ול"מ פחות משנים ורק שדמהו לבעל שאמר גרשתי אבל דבר שבערוה מקרי ועיין בחידושי הריטב"א דהביא שני פירושים בהך דמי ידענא אם דלא נאמן וכמו בבעל שאמר גרשתי דאמרינן חוש לה ואינו נאמן או דהוה דבר שבערוה ול"מ פחות משנים וכתב דהוה כמגרש בלי עדים דל"מ הנה דימה חליצה לגירושין דהוה דבר שבערוה ולולא דמסתפינא הייתי אומר דדברי הנימוק"י הם מורכבים משני הפירושים וכבר נודע דרכו בקדש להעתיק דברי הריטב"א ובריטב"א הך דמיון דבעל שאומר גרשתי הוא לפירוש הראשון דאינו נאמן אבל לפירוש השני דהוה דבר שבערוה גם דבידו אינו נאמן וכמ"ש הריטב"א בהדיא וברשב"א ודאי דקאי בלשון הראשון של הריטב"א ושפיר מקשה מהך דבעל שאומר גרשתי ולא ס"ל דהו"ל דבר שבערוה אבל לשון הנימוק"י מוקשים דהרכיב שני הפירושים יחד והיא הרכבה שאינה קולטת. והנה מ"ש לדחות דברי הש"ש דלא שייך בידו אף דהוא מיגו מ"מ הו"ל דבר שבערוה וכעת נראה דבאמת צ"ב לשיטת הרמב"ן והר"ן פ' האומר וגם בנימוק"י פד"א מביא מחלוקת הקדמונים אם מועיל כתב ידו בגיטין וקידושין בלי עדים ועיין ח"מ וב"ש סי' ל"ב ולפ"ז צריך ביאור מדוע יועיל כת"י דניהו דהוה כמאה עדים מכל מקום לא עדיף מהודאת בע"ד דהוה כמאה עדים ואפ"ה ל"מ בקידושין דמחייב לאחריני ומדוע יועיל כת"י ובאמת הריטב"א בחידושין לקידושין דף ס"ה כתב באמת דל"מ בקידושין כת"י בשביל דבעי עדים בדבר שבערוה דמחייב לאחריני וס"ל דבגט לא שייך מחייב לאחריני ע"ש: