שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (כ״א)

עוד יש לי לומר בגוף הקושיא דע"כ לא שייך החשש שמא לא ימסרם לב"ד יפה יפה רק בשומר דכאן נותן עודף הד' זוזי ומכ"ש כשזוכה בכל העומר אם כן שייך לומר שנוח לו שיקרבו משלו אבל כשנותן שקלים לא חיישינן שמא לא ימסרם לציבור דכשם שרוצה שיעלה לו זכות שנתן כמו כן רוצה לזכות במה שנתנו אחרים לזה והרי נתנו הרבה אנשים שקלים ורבים נתנו יותר מנדבתו ובהאי דגמר לקנות גמר ומקני וז"ב לפענ"ד ואם כן לא קשה כלל קושית התוס' וכן נראה בשיטה מקובצת בשם הראב"ד שכיון להחילוק הלז ועיין בשו"ת צמח צדק סי' נ' ע"ש. ובלאו הכי היה נראה דעיקר החשש בשומר דכל דמצי לזכות בעומר או עכ"פ שיש לו חלק נגד הד' זוזי שנותן שוב הו"ל כמו שומר דכשם דאסור משומר כמו כן גם זה אסור דהא משומר לדעתו כיון דיש לו זכות בזה ודו"ק היטב כי הדברים נפלאים ת"ל. ועיין בירושלמי מסכת פאה ופ"ק דב"מ ואני בעניי הכינותי לבית ד' זהב ככרים וכו' מה אנן קיימין אם בתוך ד"א עשיר הוא ואם בחוץ לד"א יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון ולכאורה קשה לשיטת הר"א ממיץ היה יכול להקדיש כל שאין אתה יכול לזכות בו רק הוא לבד וכמדומה שהקשו כן האחרונים אמנם יש ליישב דלא שייך כאן שבידו לזכות דהא היה מחוסר מעשה ללחום עם העמים. אך בגוף דברי הרא"ם לפענ"ד נראה דוקא להקדש מועיל זאת דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ואיכא דעת שכינה וכל שרצה להקדישו ואיכא דעת שכינה ובודאי יוכל לזכות בו ממילא זכה בו הקדש דדעת שכינה איכא משא"כ הדיוט א"י לזכות דלא סמך דעתיה לקנות דבר שאינו עדיין ביד המקנה לו וז"ב ובקצה"ח הבין שכן הדין גם בהדיוט ולפענ"ד נראה כמו שכתבתי: