שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (י״ז)

וגם גוף הדברים שכתב הש"ש לדייק מדברי תשובת מיימוני דכל שבידו לעשות הוה כמיגו ומועיל אף בדבר שבערוה היא תימה לפענ"ד דא"כ בגיטין כשאומר גרשתי את אשתי דמכאן ולהבא נאמן יהיה נאמן אף כשאמר שגירש בלא עדים כלל וזה לא שמענו וגם איך אפשר לומר דהוה גט כיון דבעת שגרש בלי עדים לא חל הגט על אותו רגע דהא אז לא היה בידו לגרש שנית ורק על מכאן ולהבא מועיל ואיך חל הגט על אחר כך כל שלא מועיל ברגע הלז וזה אי אפשר. אך מה שנראה לי עיקר בכוונת שו"ת מיימוני הנ"ל דכל דא"י דהוה כאן ענין דבר שבערוה רק ע"פ אותו העד ואותו העד אומר שלא היה כאן דבר שבערוה דלא כיון לקדשה רק לראובן בזה נאמן אף בדבר שבערוה וכ"כ בשב שמעתת' שם פ"ג בהדיא דכן עיקר ואם כן לכך נאמן השליח שם ולפ"ז הדרא הקושיא לדוכתיה דכאן הו"ל דבר שבערוה ואיך נאמן לומר שחלצה ובאמת שמ"ש השב שמעתתא דבמיגו נאמן לא ידעתי כוונתו דהא מיגו אינו מועיל במקום עדים אלמא דעדים אלימי ממנו וכיון דדבר שבערוה אינו מועיל כי אם שני עדים אם כן מה יועיל המיגו. ובר מן כל דין כיון דענין מיגו אינו רק שמורה שטענתו אמת ואם כן כאן שאף בהודאת שניהם לא מועיל רק בעי שני עדים ומה יועיל המיגו אך מה שנראה עיקר בזה דבאמת גוף הענין שכתב הנימוק"י דקושית הש"ס היא משום דחליצה הוה דבר שבערוה באמת שזה פירוש חדש והפירוש הפשוט דמנא ידענא ולא מהמנינן ליה שמא לא חלץ לה ואף דבעל שאמר גרשתי נאמן מכל מקום אמרינן דזיל חוש לה. וראיתי בחידושי ריטב"א ביבמות שם שכתב שני פירושים או דלא מהמנין ליה או דאף דנאמן מכל מקום הוה כמגרש בלא עדים ובאמת הנימוק"י כפי הנראה הרכיב שני הפירושים וקושית הרשב"א באמת היא רק לפי פירושו דאם היה מהימן היה מועיל החליצה אבל באמת יהיה איך שיהיה גוף הסברא שכתב הריטב"א והנימוק"י דהו"ל דבר שבערוה היא תימה באמת שהמרדכי כתב בפרק מצות חליצה דהיתר יבמה לשוק היא ערוה כשמואל ורב דאמרי תרוייהו בפרק האשה רבה דצריכה גט והולד ספק ממזר דאין דבר שבערוה פחות משנים אבל היא תימה דבאמת אין הולד ממזר דשומרת יבם שזינתה מותרת ואין הלכה כרב המנונא ועיין באהע"ז סי' קנ"ט ס"ב וגם אם נשאת לשוק אף שנאסרה על היבם מ"מ הולד כשר לשיטת הרי"ף והרמב"ם ולהרא"ש הוה ממזר מדרבנן ואיך קרי ליה דבר שבערוה וכבר נתעורר בזה הגאון בעל נו"ב מהדורא קמא חלק אהע"א סי' נ"ד ודחה דברי המרדכי אבל באמת חלילה לנו לדחות דברי המרדכי והמרדכי ס"ל דכל שאין קידושין תופסין הו"ל דבר שבערוה דעכ"פ מחמת אישות הראשון אין קידושין תופסין בה והרי מצינו שהריטב"א והנמוק"י אזלו בשיטתו דחליצה הו"ל דבר שבערוה. ולפי זה נראה לי ברור דלפמ"ש המהרי"ק בשורש ע"ב דכל שלא אתחזק איסו' דבר שבערוה ע"א מהימן ע"ש וא"כ כאן דעכ"פ החזקת איסור הלך לו דהא היתה בחזקת איסור אשת איש וזה כבר פרח לו שמת הבעל ורק שהיא זקוקה ליבם וכיון שהיבם טען שחלץ לה א"כ לגבי דידיה שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ואסור ליבמה דהא אמר שחלץ לה ואם כן עכ"פ חזקת איסור אזיל ושוב נאמן דהוה בידו והבידו לא מועיל רק להסיר הזיקה מעליו וכל שאינה זקוקה לו שוב אזל לה חזקת אשת איש שכבר מת הבעל ושוב נאמן אף בדבר שבערוה כנ"ל ברור לפענ"ד. וכבר נודע שיטת הר"ן דכל שהוא בידו אלים ואמרינן מיגו נגד חזקה ואם כן מכ"ש כאן דאין כאן חזקת א"א רק שזקוקה ליבם כל שבידו לחלוץ הרי אלים המגו נגד חזקה זו ושוב אף בדבר שבערוה מועיל וזה ברור: