שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (ט״ז)

והנה גוף יסוד דבריו של הגאון בעל נתיבות הוא בהא דאמרו ביבמות דף ק"ה גבי מעשה שחלצו בינו לבינה והכשיר ר"ע ופריך הש"ס בינו לבינה מנא ידעינן ופירש הנמוק"י דהקושיא היא כיון דהוה דבר שבערוה אין להאמינו פחות משנים ואף שנאמן לנו אין דבר שבערוה פתות משנים וע"ז הקשה הנימוק"י דהא קי"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן והוא הדין באמר חלצתי וע"ז הקשה הגאון ז"ל דהא מאי קושיא דבעל שאמר גרשתי את אשתי דנאמן הוא באמר שגרשה בפני עדים אבל אמר גרשתי בלא עדים אינו נאמן והוא הדין כאן הא אומר שחלצה בינו לבינה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואם כן אינו נאמן וע"ז האריך ובנה יסודות דהך דאין דבר שבערוה פחות משנים דיש בקידושין וגיטין וחליצה לאו בחדא מחתא מחתינהו וכל אחד טעם אחר יש לו ע"ש שבנה בנין הורדוס וכל זה ללא הועיל דאף שקושיתו לכאורה עצומה אבל אחר העיון לא קשה והנה באמת בריש פרק האשה רבה רצה הש"ס לפלפל אי בדבר שבידו מועיל אף בדבר שבערוה ואף דלא קי"ל כן כמ"ש התו' שם מהך דריש גיטין מכל מקום זה דוקא בדבר שהי' בידו למפרע ועכשיו אינו בידו אבל כל שעכשיו בידו ויש לו מיגו דבידו לעשות כזאת מועיל אף בדבר שבערוה והדבר מבואר בשו"ת מיימוני להלכות אישות סי' ג' דנאמן השליח לומר שלא קידשה לו לעצמו ונתכוין לקדשה לראובן כל שלא אתחזיק איסור וגם באתחזיק איסור מהימן השליח היכא דהוא בידו וגם כאן בידו לגרשה הרי דאף בדבר שבערוה נאמן השליח לומר דנתכוין לראובן כיון דבידו לגרשה אף דאין דבר שבערוה פחות משנים וע"כ דכל שבידו לעשות השתא נאמן אף בדבר שבערוה וכן העלה הגאון בשב שמעתתא שמעתא וא"ו פ"א ובפ"ג שם מדברי שו"ת מיימוני הנ"ל ולפ"ז שפיר מקשה הנימוק"י דכיון דבידו לחלוץ שנית כהוגן ובפני שנים או שלשה אם כן שוב אף בדבר שבערוה מהימן מתורת מיגו. איברא דלפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף כ"ח בהא דאמרו בידו לאתשולי עלה והקשה הרשב"א והא אין בידו לתקן דמי יימר דמזדקק ליה בי דינא וכדאמרו גבי גר וכתב דכל שאתה בא לומר במה שלא נעשה שהוא כאילו נעשה משום שבידו לתקנו איכא למיחש דלמא לא מזדקקי ליה בי דינא דפעמים שאין נזקקין אבל במה שא"י אם נזקקין לו כבר או לא כיון שרובן של בני אדם נזקקין לכך ברוב הפעמים וזה מעיד שנזקקו לו נאמן ע"ש ולפ"ז כאן דחליצה בינו לבינה ל"מ ורק דבידו לחלוץ לה כהוגן ובפני שנים ושלשה א"כ מי יימר דמזדקקי ליה. ובאמת לתירוץ השני של הרשב"א דכל דסגי בשלשה הדיוטות ביודעים לפתוח לא אמרינן מי יימר דמשכח דשכיח למשכח אתי שפיר דגם בחליצה סגי בשלשה הדיוטות אבל חילוק הלז של הרשב"א תמוה ועיין בשעה"מ פי"ג מא"ב הלכה וא"ו שעמד עליו ובמקום אחר הארכתי בזה וגם בגט קשה בהא דאמר דבידו לגרשה דהא בעי ב"ד כמ"ש בתשובה בשם התרגום יונתן והתוס' בקידושין ועכ"פ ב"ד א"א דלית בהו חד דגמיר עכ"פ ובפרט לדעת טיב גיטין ואם כן שייך מי יימר: