והנה מה שנדחק מעלתו דהתוס' ס"ל בקושייתם כשטת הרשב"ם דעד הרואה שמיה עד לפסול את חבירו ואם כן שוב אין עד נעשה דיין הנה אין דרכי להתווכח בדברי אחרונים ולדחוק עי"ז בדברי הקדמונים דכוונו לזה והמעיין בתוס' ימצא כי לא הזכירו דבר משיטת הרשב"ם וגם מ"ש דצריך דוקא שירצו לעשות דיינים והתוס' והרא"ש מיירי שלא נעשו דיינים הנה ימחול לעיין בדברי הנתיבות שכתב דבגיטין לא צריך ריצוי ונעשה ע"כ דיינים כשרוצים להיות דיינים ומ"ש דאין עד נעשה דיין גם בזה לא עיין היטב בדברי הנתיבות שכתב בשם התשב"ץ דבגט כיון שנעשה לה מעב"ד גם עד נעשה דיין לא שייך בזה ע"ש דרך כלל אני אין דרכו לבנות ולסתור בדברי האחרונים וגם אין רצוני לדחוק ולפלפל וכבר כתב הרמב"ן בהקדמתו למלחמות שאין בדברי תלמודינו מופת חותך רק מה שקרוב יותר לצורת השמועה זו היא השטה המחוורת וא"כ עכ"פ הצורה היותר קרובה דגם בגט בעי שני עדים כשרים ול"מ מה שנתגרשה בב"ד וכן עמא דבר:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (ט״ו)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.