והנה אחר זמן רב בשנת תרי"ג פ' נח מדי עברי בסוגיא הלז קשיא לי בהא דאמרו בביצה דף כ"ב לא שנו אלא לגמר אבל להריח דברי הכל מותר וכתב רש"י ד"ה מחלוקת דלהס"ד טעמא דרבנן במשנה דאסרו לאו משום דאינו שוה לכל נפש רק משום דלקישוט קא עבידי לקשט הכלים ובהחפזי ולא עיינתי בשום ספר ק"ל טובא דלמה לא פירש דאסור משום דמוליד ריח בכלים ולהריח הוא דשרי דאינו מוליד ריחא וגוף הריח כבר היה אלא דקמוסיף ריח כדאמרו לקמן לענין מוללו וקוטמו ביד אבל לגמר את הכלים אסור משום גימור דמוליד ריח בכלים דזה אסור לכ"ע כדאמר סחופי כסא אשיראי אסור משום דקמוליד ריח והיא תימה לפענ"ד אך נראה דבר חדש דלהס"ד דלהריח מותר והוה דבר השוה לכל נפש ואם כן שוב גם לגמר הכלים מותר דמתוך שהותר ריח הוא הדין לגמר דמה בכך דמוליד ריח הא מתוך שהותר להוליד ריח באוכל נפש הוא דמחשב כמו כן מותר להוליד בכלים אבל לפי המסקנא אסור משום מוליד ריח דהא גם ריח אסור משום מכבה ומבעיר משום דאינו דבר השוה לכל נפש מכ"ש לגמר כלים. ובזה מיושב היטב הא דאמרו בכתובות דף ז' אלא מעתה מוגמר לשתרי משום מתוך ופירש רש"י לגמר את הכלים וקשה טובא דלמה לא משני דאסור משום דמוליד ריח דבשלמא קישוט כלים אפשר דלא ס"ל אבל משום מוליד ריח איכא. ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דהוה אוכל נפש אם כן שייך מתוך ומותר גם להוליד ריח דהרי הריח בעצמו שרי ולא שייך משום הבערה ומכבה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ז׳ (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.